ילד בן שנתיים מסרב ללכת לישון

שלום רב, אני אמא לילד בן שנתיים וחודש. בני - ילד מקסים, שמח, חייכן. הוא אהוב ע"י כולם. אי-אפשר לעבור עלידו בלי לחייך או בלי לשים לב. הוא "זמר" ורקדן ופשוט ילד מקסים. מאוד כייף לשחק אתו בכל משחק: הוא ילד חכם ולומד דברים מהר. הוא עדיין לא מבקר במעון, אלא נמצא עם המטפלת שבאה אלינו הביתה. ופעם בשבוע עם אמא שלי. יש לו סדר יום קבוע. בחצי שנה אחרונה שמתי לב שמה שמסדר וקורה באופן רגיל עם המטפלת ועם אמי - אתי (בימים החופשיים שלי) - פחות טוב: הוא כנראה יותר בודק אותי ואז מרשה לעצמו התנהגויות אחרות אתם התמודדתי די טוב. בשבוע אחרון פתאום הודיע שהוא לא רוצה לישון בצהריים, למרות שנראעייף ושפשף את עייניו. (כשעד אז היה נרדם לבד כבר כחצי שנה - מאז שגמלתי אותו מהנקה - והיה נרדם עם קצת מיים או תה קמומיל חלש ללא סוכר). שום הצעות שלי: שאשב לידו, שאקרא לו קצת בספר וכו' לא עזרו. בעצם, הסכים שאקרא לו אבל רק כדי למשוך זמן ולא לישון. בקש בבכי מר לצאת מחדרו וללכת לסלון כדי לשחק שם או לראות דיסק אהוב בטלויזיה. למחורת הייתה אתו המטפלת - הוא נרדם ללא בעיה. גם כשהיה עם אמי - לא סרב לישון. ושוב כשאני נשארתי אתו, כמו תמיד נסיתי לחזור יחד אתו על סדר הפעילויות: עכשיו אוכלים צהריים, אחר-כך נעשה מקלחת, ואז... הוא משלים: לישון".אך מיד אחרי האוכל הוא מודיע: "לישון - לא", מבקש טלוויזיה. היום אמרתי לו שהוא יכול לראות טלוויזיה, אך אני עייפה והולכת לנוח. אבא שלו היה אתו. אבל הוא לא הסכים בכך ושוב התחיל לצרוח, לבעוט, נסה "לשבור" את הדלת חדרי שבעלי נעל. בסופו של דבר - קמתי, אבל אמרתי לו שהוא גורם לי לא לשחק אתו. הוא בשלב מסויים נרדם מול טלוויזיה... בערב יש טקס דומה, רק אז אני לא מסכימה להדליק טלוויזיה ולא משחקת אתו בטענה שבלילה לא משחקים ולא רואים טלוויזיה. אתצול ישבנו בחושך בסלון על הספה. עד שנשבר ובקש ללכת לחדרו לישון - ונרדם בכמה דקות לבד....

הוא נשבר... וגם אנחנו, אמנם זה רק נמשך כשבוע. אני לא חושבת שיש לו פחדים, חרדות או חלומות סיוט, אחרת היה אולי מתעורר בבהלה?! והוא יושן כל הלילה (לרב עד 6 בבוקר, גם כשנרדם מאוחר).

אם זאת בדיקת הגבולות - אז מהיא הדרך הנכונה להגיב? האם שינת הצהריים באמת חשובה או זה לא הדבר שיש להתעקש עלו? (לדעתי לילד בן שנתיים כן חשוב לישון בצהריים ועובדה שהוא עושה זאת כשהוא לא אתי!)... וחוץ מזה הבעיה קיימת גם בערב!!!

לפעמים אני חושבת שלא נורא שיבכה, כי הרי אחרת ילמד שע"י בכי הוא יכול לקבל כול דבר ואז יהיה ממש קשה לחזור אחורה?! מצד שני כשהבכי הנוראי נמשך שעה שלמה - אני חוששת לגרום לנזק רגשי אחר!! האם יש צורך בהתערבות חיצוניתמקצועית?

אשמח לקבל עצה. תודה, ז'אנה