בן 4.5 מנסה לבחון גבולות

בני הבכור עובר לאחרונה תקופה סוערת.
1. בשל היותו ילד רגיש ומיוחד בעל חוש הומור מיוחד הוא נוטה להשתטות פעמים רבות במהלך היום אך לאחרונה אנו עדים ל"התקפי" מרץ רבים - בא לידי ביטוי בשירה בקולי קולות, בקפיצות לכל מקום, לפעמים בעיטות לכל עבר - לא מתוך כוונה להכעיס אלא מתוך צורך להוציא אנרגיה.
חשוב לציין כי גם בגן הוא מראה קושי בישיבה בשקט בשעת הריכוז אך הגננת מצליחה להתמודד איתו. מצד אחד איני רוצה להגביל אותו ואני רוצה לעזור לו להוציא אנרגיה ומצד שני לעיתים אנו נמצאים במקום סגור ורישמי שבו אין אפשרות להתנהגות כזאת. ולעיתים אף הרעש בלתי נסבל ואיננו יכולים להתעלם ממנו.

2. עברנו בעבר עימו תקופה של עבודה על הצורך סיפוק צרכים מיידי ואכן חל שיפור אך כעת כשאינו מקבל מה שרוצה או שננזף על משהו שעשה - כמו להרביץ לאח שהרגיז אותו הוא פורץ בהתנהגות "אנטי" , ועושה דברים דווקא כדי להכעיס ולא מהסס לקלל אותנו את הוריו ולהרביץ לנו. בעבר הוא לא העיז לעשות זאת וידע כי מדובר במעשה שלא עובר בשתיקה. אנו שמים אותו בעונש עד שנרגע אך הוא מתקשה להירגע וגם כשאנו כועסים הוא מוציא לשון ורואה בזה שעשוע.

מדובר בילד נבון מאוד המבין היטב את מעשיו. אני מרגישה שצורת הטיפול שאנו בוחרים אינה מראה תוצאות. אנחנו מנסים לא להגיב בדרמטיות כדי לא לספק לו את "העניין " שהוא מחפש ומצד שני להגיב באסרטיביות. אני מרגישה כי לעיתים פניה לרגש יעילהיותר מענישה - זאת אומרת לומר לו שנפגעתי מדבריו וכרגע איני מעוניינת להיות לידו וללכת לעיסוקי.

אשמח לעצה מועילה .