איך ללמד ילד לאהוב את עצמו?

שלום רקפת,
את מחברת נכון שכנראה יש קשר בין העובדה שאת לא תמיד מרגישה שאת אוהבת את עצמך לבין מה שהידה חשה. גם אם לא אמרת את זה לידה, היא חשה בכך. כדי לגדול להיות אשה בוגרת, ילדות מסתכלות על אימן. אם אימן לא מעריכה את עצמה, קשה להן מאוד להעריך את עצמן כידות וכנשים לעתיד.
מסע קניות זה נחמד, זה לא יפתור את כל הבעיה, אך זה יכול להיות בילוי חביב של אמא ובת. בנוסף מה שהכי יעזור הוא שאת תמצאי דרך לאהוב את עצמך, כי היא תזדהה איתך. וכמובן לחזק אותה הרבה. אם כי חיזוקים שבאים מאדם שלא מעריך את עצמו , יכולים פחות להיחשב. מה שמחזיר אותנו להמלצה - לעבוד על עצמך, בטיפול או לבד. בהצלחה:-)

ראשית תודה על התגובה,
אני אדגיש שוב ...מעולם לא הראתי או אמרתי דבר על זה שאני לא אוהבת את עצמי
(כלומר את המראה שלי) ליד ביתי.
אני לא יודעת אם הדרכים שלי לאהוב את עצמי הן מה שצריכה ילדה בת 6???!!!
אני יכולה להתחיל לעשות ספורט לשמור דיאטה לקנות איזה בגד סקסי ...
אבל זה לא מה שילדה בת 6 צריכה!
אני רוצה לציין שאני כל הזמן מחמיאה לביתי על איך שהיא ניראת ואפילו גייסתי את כל המשפחה לעניין ושיחמיאו לה כל הזמן.
לכן אני שואלת....מה הדרך לאהבה עצמית לילדה בת 6?
(כי לי לא נראה שזה יהיה במסע קניות...נראה לי שאפילו לא יהיה לה סבלנות לחנויות ומדידות)

שלום לילך,
נראה שכוונתי לא הובנה (מגבלות האינטרנט כנראה).
אני אנסה שוב : ילדים מרגישים כשהם גדלים ליד הורים עם הערכה עצמית נמוכה, ומזדהים איתם.
ילדים מגבשים את ההערכה העצמית של עצמם, לפי ההזדהות שלהם עם ההרוים.
זה נכון שבגד סקסי זו לא הדרך להגביר את ההערכה העצמית של ביתך.
יש דברים שבאים מבפנים, לא מבחוץ. לא משנה כמה תלבשי בגד סקסי, או כמה תגידי לבת שלך שהיא מדהימה, עדיין, גם אם את לא אומרת לה את זה, היא מרגישה שאת לא אוהבת את עצמך (יש הרגשות שלא עוברות במילים) ואז היא חושבת - אם אמא שלי לא שווה, גם אני לא שווה כי אני באתי ממנה. נקודה. (כמובן שפישטתי את זה מאוד, זה לא ככה אחד לאחד).
לכן, את צריכה למצוא דרך לאהוב את עצמך, לא משנה מהי, אם בגד סקסי עוזר לך, מה טוב, אבל אני ממליצה על טיפול עבורך. הבת שלך לא לומדת לאהוב את עצמה כך שאם רואה את אמא לובשת הבגד סקסי אז גם היא תלבד בגד כזה ותחשוב שהיא יפה, אלא היא רואה שאמא מרגישה יותר טוב, יש לה מצב רוח יותר טוב, היא נהיית חברותית יותר, היא בטוחה בדעותיה יותר ועומדת עליהם ואז היא חושבת- אם יש לי אמא כזו שווה, בטח גם אני שווה משהו, אני הרי באתי ממנה.

איזה טיפול? יש כמה אפשרויות? או שזה חייב להיות אצל פסיכולוג?

שלום לילך,
את יכולה לפנות או לפסיכולוג/ית קלינית או לפסיכותרפיסט/ית (עובד/ת סוציאל/ית קליני/ת שלמד/ה בבית ספר לפסיכותרפיה), ואם את מחוברת יותר לאמנות אפשר פנות גם למטפל/ת באומנות.
את יכולה להתעניין באיזור מגורייך מה האפשרויות באופן פרטי או במרפאה ציבורית ששייכת לקופת חולים או למשרד הבריאות למשל.