בת שנתיים וארבע לו רוצה ללכת לגן

ליאת שלום,
אחד הפרטים שלא ציינת הוא מה קורה לבתך לאחר שאת הולכת - האם היא נרגעת, משתפת פעולה עם הצוות ויוצרת קשרים עם ילדים, או שהיא נותרת לבכות . כמו כן, האם חל איזהשהוא שינוי בשבוע האחרון (כמה זמן היתה חופשת החנוכה בגן?). עוד לא כתבת האם הפרידה היא קשה ממך בלבד או גם כשאבא מביא אותה לגן.
במידה ומהלך היום בגן הוא תקין, אפשר להבין את ההתנהגות של בתך כמבטאת קושי שלה להיפרד ממך, שהוא טבעי בגילה. ילדים בגילה מבינים טוב יותר מבעבר את ההשפעה של תגובותיהם על הזולת (במקרה זה, את) ומביעים את העדפותיהם ורצונותיהם יותר מכפי שעשו זאת קודם. מבחינת בתך, באמת הכי עדיף לה איתך והיא לא מסוגלת להבין את התועלת וההנאה שבגן וכמובן שלא את הצורך שלך לעבוד בשעות הבוקר. ככל שהיא מבינה, היא מגיעה למסקנה שהשהות עמך היא הכי טובה לה, ויופי שהיא מגיעה למסקנה כזו.
יחד עם זאת, כיוון שבכל זאת יש מציאות וצריך להתחשב בה, כדאי לחשוב יחד עם הגננת מה יכול להקל עליה בפרידה - חפץ מהבית, אלבום תמונות ("אלבום כיסים" קטן שאפשר לקנות בסכום לא רב), טקס קבוע ביניכן וכדומה. עלייך להחליט מראש כמה זמן את מקדישה לפרידה, ולאחר מכן ללכת ולסמוך על הצוות המטפל שיידעו להרגיע אותה.
התגובות של בתך נשמעות לפי המידע שמסרת מאוד טבעיות ונורמטיביות לגיל. גם החשש מפני אדם זר ולא מוכר הוא נכון עבורה, הרי לא היית רוצה שהיא לא תבחין בין אנשים מוכרים ובטוחים לבין זרים, לא? יש לכך ערך אבולוציוני והגנתי, ופשוט כדאי לעקוב שהמידה של החרדה היא סבירה.
שירי