אוננות של ילדים

שלום עינב,
אכן מאוד קשה ומתסכל להתמודד עם בעיה שלא נפסקת. אני לא יודעת אם יש לי פטנט שעוד לא ניסיתם:-) הדבר היחיד שנאי יכולה לחשוב עליו כרגע הו אשבאמת ניסיתם כבר הרבה דברים, עם ילד מאוד קטן, ולא ברור לי כמה התאפשר לתת לכל נסיון באמת לעבוד. לפעמים שמנסים המון דברים לא ממש פנויים כדי להשקיע ולהבין מה קורה.
אשמח אם תפרטו יותר לגבי הטיפול הפסיכולוגי, כמה זמן הוא ארך, מה היו ההבנות של המטפל לגבי הגורמים למצב, מה היו ההנחיות שלו אליכם וכו'.

מכיוון שהנושא נמשך כבר שלוש שנים אז נתנו לכל דבר את הזמן שלו לפחות לעניות דעתנו .
הטיפול הפסיכולוגי נמשך כשנה כבר ,שבמהלכו הוא עבר אבחון של קשב וריכוז ונמסר לנו כי האבחנה היא של הפרעה בינונית עד קשה , הפסיכאטרית מסרה כי לדעתה הטיפול התרופתי יפחית גם את המינון שלהאוננות , מה שאכן קרה בשבועות הראשונים אך חזר אחורה, בכל מקרה גם הפסיכאטרית וגם הפסיכולוגית דיברו על זה כמשהו שמרגיע אותו , לנו ברור היום שזה גם חזק ממנו , השאלה באיזה דרך אם בכלל יש ניתן להבהיר לו בעיקר כי לעשות את זה בגן זה לא אפשרי , יש לציין כי בבית אנחנו כמעט ולא נתקלים בזה .

שלום עינב,
האם הפסיכולוגית דיברה איתכם על דרכים אלטרנטיביות להרגיע את עצמו מלבד האוננות? יכול להיות שבגן הוא בסוג מסויים של חרדה, מרגיש בודד ולא מוחזק, ואז האוננות נותנת תחליף למגע מנחם של אהבה והרגעה. השאלה אם נעשתה עבודה ללמד אותו על עוד דברים שיכולים להרגיע אותו. לא ברור לי למשל מה מצב המיומנויות החברתיות שלו, האם משחק עם ילדים בגן , ואז תוך כדי משחק פונה לאוננות או שהאוננות מחליפ הכל פעילות אחרת? מה נעשה כדי לקדם אותו מבחינה חברתית, כי יכול להיות שאם ירגיש יותר פעיל מבחינות אחרות יהיה מספיק רגוע ושייך ולא יזדקק לאוננות כדי להירגע.
אלה רק מחשובת כלליות שלי , כיוום שעדיין לא מספיק ברור לי מה נעשה בטיפול ומה ההנחיות שאתם או הגננת קיבלתם כדי לסייע לו שם.