שאלות קשות של ילד בן 5

מגי שלום,
חלק מהשאלות של בנך שציינת לא בהכרח קשורות לחרדות ופחדים, אלא מבטאות סקרנות שהיא מבורכת. יחד עם זאת, העיסוק שלו במוות אינו לטובתו ובאמת עדיף שיהיה פחות עסוק בו. רובנו מצליחים להכחיש את הזמניות והארעיות של החיים, ואנחנו חייבים לעשות זאת כדי לתפקד ביומיום. אם היינו כל הזמן מחוברים לידיעה שהחיים (שלנו ושל אהובינו) עלולים להסתיים ברגע , זו היתה הרגשה נוראית מתמשכת.
אני חושבת שכדאי לחשוב קצת על המקור לפחדים שלו ועל הדרך בה את (ואביו אם ישנו בתמונה) מרגיעים אותו. אולי כדאי שתחשבי על עצמך כילדה ומה עזר לך להתמודד עם הפחדים, וכן לחשוב באיזו מידה החרדות הללו באות לידי ביטוי גם בהתנהגותך ובתחושותייך כיום. אולי מבלי משים את משדרת לילד שהוא עלול להיפגע, או שהוא קולט אותך מודאגת. למשל, לא ברור לי סביב מה נוצר ההרגל של הירדמות במיטתך והאם הוא חש שלא בנוח במיטתו.
כל אלו הם דברים שכדאי לחשוב עליהם, כי חרדות שכאלו אכן מעוררות מצוקה מיותרת וסבל לא הכרחי אצל ילדים ומבוגרים.
בהצלחה,
שירי

שלום ושוב תודה, יש אבא בתמונה בעלי, הוא דאני יותר רגועה ומתונה בתגוביד ות שלי ומשתדלת לשדר לילד תמיד חוזק ושמחת חיים..כי שמתי לב שכשאני מתלוננת על כאב בגב או שאני לא מרגישה טוב, הילד נלחץ ומפחד לשלומי..יש לי ילדה בת 3 שאני מגדלת אותה הרבה יותר רגועה ושלווה ופחות פחדנית והיא עצמאית ולא חרדתית. אשמח לדעת שכאשר ילדי שואל אותי שאלה או חרד כיצד להרגיע? מהי הדרך הטובה ביותר? שוב תודה מגימות מאוד משמעותית בחיי הילד , אב שנמצא תממשחק, מרגיע, ומשקיען אמיתי..את צודקת כאשר אני משחזרת את התנהגותי עם הילד מיום שנולד התנהגות חרדתית פחד שיקרה לו משהו.. אם נסע על אופניים אם טיפס על מגלשה גבוהה, כשהיה חולה עם חום גבוהה.כיום