בת 2.5 לא "אוהבת" את אמא

שלום
בתי בת 2.5 ילדה מקסימה. מאז סוף ההריון עם אחותה הקטנה (לפני כ9 חודשים) היא פשוט לא מקבלת אותי. נהייתה לגמרי הילדה של אבא.
יצא שבעלי התעסק איתה יותר תקופה מסויימת, הוא רחץ אותה והשכיב אותה לישון כל יום.
ביומיום הכל סבבה עד ש: היא חולה, נפלה, פוחדת או סתם עייפה, אז היא רוצה רק את אבא, ולא מוכנה שאני אפילו אגע בה. אם היא מתעוררת מסיבה כלשהי באמצע הלילה ואני ניגשת אליה היא מתחילה לצרוח כאילו אני מנסה לפגוע בה.
אין לי בעיה עם זה שהיא מעדיפה את אבא כאשר שנינו בסביבה, הבעיה היא כאשר רק אני והיא ביחד, ברגע שמשהו רע לה היא צורחת "אבא" ולא מוכנה לשמוע אותי ולהתנחם אצלי.
אני מרגישה שהיא לא סומכת עליי, לא מרגישה איתי מספיק בטוחה ברגעים הקשים שלה, ואני לא מבינה למה... נראה כאילו בשבילה אני כמו אחת מהמטפלות בגן (שהיא מאוד אוהבת) ולא אמא.
אני לוקחת אותה כל יום מהגן (היא תמיד מאוד שמחה כשאני באה) ויושבת שעה רק איתה (בלי הקטנה), היא מאוד אוהבת את אחותה הקטנה (אלא אם כן אבא הרים אותה) אז לא נראה לי שזאת הבעיה.
אני ממש מתוסכלת מהעניין הזה, אני משתדלת גם לרחוץ ולהשכיב אותה לישון אבל בדרך כלל היא לא מוכנה, ואנחנו "מכריחים" אותה.
בדרך כלל היא מנשקת/מחבקת אותי רק אחרי "איומים" שלי או של בעלי.
כל הסיפור הזה גורם גם לי להתייחס אליה בצורה שונה, אני לא יכולה להמנע מלהעלב ולכעוס למרות שאני מבינה שהיא ילדה קטנה ולא ממש מבינה מה היא עושה.
אודה מאוד לייעוץ.
מיואשת