כעסים של ילד בן 6

שלום הילה,
אנא הוסיפי עוד פרטים - איזה דברים שאת מבקשת הוא לא עושה, איפה אבא שלו בתמונה, ממתי זה "לאחרונה"? האם זה לאחר טריגר מסויים? וכו'.

סמדר בוקר טוב, אבא שלו בתמונה בדיוק כמוני, שנינו מתוסכלים מהמצב באותה מידה. מדובר בבקשות כמו: הכנת שיעורי בית, לשבת לאכול וכו', בדברים יום יומיים..
אני חושבת שרב התגובות/הכעסים קורים בשעות אחה"צ/ערב כשהוא עייף או כשהוא לא מרוצה ממשהו (לא הסכמנו על אותו דבר, כשהוא מפסיד במשחק). אני מקוה שהצלחתי להבהיר יותר את הנקודה.

שלום הילה,
עדיין התאור כלי מדי עבורי, אני אשתדל לענות כמיטב יכולתי. קודם כל רצוי להחליט על מה מהתעקשים ועל מה לא, כדי לצמצם את החיכוך והמריבות למינימום הכרחי.
אם את מבינה שהילד עייף, אז בודאי שמיותר להתרשם מהכעס שלו, אפשר להגיד לו משהו כמו - עכישו אתה ממש עייף ומעצבן לך, בוא נעזוב את זה עכשיו ונרגע.
ככלל כדאי להכין שיעורים בשעות שהוא יותר עירני, שעות הצהריים. גם על אוכל לא חייבים להתעקש - אנחנו רעבים, אנחנו אוכלים עכשיו, מי שרעב מצטרף עכשיו, מי שלא יצטרך להמתין לארוחה הבאה/או שנכין לו אחר כך , לפני הנוהגים אצלכם בבית.
ילד שמתעצבן כשהוא מפסיד במשחק, בגיל 6 זה מאוד טבעי, אפשר להגיד לו שזה מרגיז להפסיד, לנחם אותו, להרגיע אותו, ואחר כך לחשוב ביחד איתו, כשהוא כבר רגוע, איך עוד אפשר להגיב. אוי לנסות עוד תור, אולי ללמוד ולהפיק לקחים מההפסד וללמוד טריקים איך לנצח פעם הבאה, ולפעמים גם אבא ואמא מפסידים, ואחר כך מנצחים עוד פעם בפעם אחרת (אפשר גם קצת לצחוק מזה).
בקיצור צריך לקבל בהבנה שלא תמיד מתאים לילד סדר היום שנאחנו מכתיבים לו, כדאי לראות איך להתגמש איתו, ללוות במילים את הקושי שלו, ולהישאר עיקביים במה שנראה לנו חשוב וקריטי.
אם את רוצה לפרט יותר כדי שאוכל לסייע בצורה יותר ספציפית, אנא עשי זאת.