הילד הפסיק לאכול...

שלום שירי,
אכן נשמע שהעניין קשור לקשר ביניכם. ממה שאת מתארת, כשהילד אומר "אני שומר את האוכל בשבילך" זה יותר נשמע שהוא נותן לך איזה מתנה. יכול להיות שהוא קולט שאת נורא נהנית להאכיל אותו, והוא לא רוצה "לבגוד" בך עם אף אחד אחר? או שעיקר הקשר ביניכם הוא דרך ההאכלה והוא לא רוצה לוותר על זה? אם זה כך, כדאי ליצור עוד מצבים ופעילויות שאתם מבצעים ביחד, באינטימיות, רק שניכם.

אודה ואומר כי אכן ההתעסקות סביב האכלתו כבר עברה את גבול הטעם הטוב ...
הוא לא אכלן גדול ומאוד בררן ...יכול להיות שנהנה מתשומת הלב הזו? "שמוחאים לו כפיים "כשכבר כן אוכל?שלא יובן לא נכון , אני שונאת את כל ההתעסקות הזו , זה "משגע "גם אותי , אבל אם לא "יושבים לו על הראש"הוא פשוט לא אוכל . הוא מאוד נהנה שמאכילים אותו (גם בבית)ואם לא לרוב יושב ובוהה באוכל ואוכל מעט מאוד.
האם המלצתך להפסיק את נוהל האכלתו בארוחת הצהריים של הצהרון (על הספסל מחוץ לגן )בשעה 16.30?נראה שהוא ממש מחכה לשעה הזו...ולא מוכן לוותר על הטקס הזה ...אבל אז הוא בעצם ישאר מורעב עד שנגיע הביתה (לא לפני 17.30)...או שעם כל הכאב והחמלה זו הדרך לגמול אותו מהטקסיות הזו...(וגם אז אני בספק שיחזור לאכול בגן ).
בנוסף , אני יודעת שהוא זקוק להמון תשומת לב ומאוד מקנא באחיו הצעיר , ברמה שכל מה שאומרים לאחיו מיד מיד חייבים להגיד גם לא ...אחרת מתפתחת סצינה ...
אשמח לשמוע לדעתך ........

שלום שירי,
כדאי מאוד להפסיק את ההענות לתכתיבים שלו בעניין. יכול להיות שכדאי לכם לפנות לטיפול, במיוחד אם יש תחושה של סיכון בריאותי.
אני חוזרת על המלצתי להנהיג פעילויות אחרות מלבד האכלה שדרכן תעבור תשומת הלב הייחודית ממך אליו, ושיקחו לאט לאט את מקום האוכל.
אם הוא צרוח, ועושה סצינות אסור להענות לכך וחייבים לעמוד בזה עם כל הקושי. הילד מנהל אותכם בצורה שפוגעת בו ובכם.
נשמע לי בהחלט שכדאי לכם לפנות לטיפול ולהדרכת הורים.