הילד שלי בן ה 6.5 לוקח דברים בלי רש

שלום מורן,
ילד שגונב זה לא קשור לחוסר חומרי, או אם יש לו דברים או אם אתם קונים לו או לא. זה יכול להיות קשור לחסך ריגשי כלשהו. יכול להיות שהוא שחלק מתשומת הלב שפעם קיבל, או התייחסות מסויימת שהוא אוהב, היום הוא מקבל פחות ממנה, או בגלל הולדת אח, או בגל שינוי כלשהו אחר שחל במשפחה. באופן לא מודע הגניבות הן נסיון להחזיר חזרה משהו ריגשי שהיה לו פעם וחסר לו.
זו יכולה להיות גם תגובה לכניסה לכיתה א' למשל. תנסו להיות קשובים אליו, בידקו האם אומנם הוא מקבל פחות תשומת לב או לא את אותה תשומת לב שהוא היה מקבל, שוחחו איתו ושאלו האם יש משהו שמציק לו (לא בטוח שהוא ידע להגיד, אבל לפחות הוא ידע שחשוב לכם לשמוע, ואולי ישתמש בזה בהמשך).
או שמשהו מכעיס אותו והוא עושה דווקא, גם את זה כדאי לבדוק, האם הוא מרגיש שמישהו לא הוגן איתו?
בנוסף כמובן שלא צריך להסכים ולהשלים עם הגניבות, אך אין טעם להכנס להיסטריה ולהיות נורא מזועזעים, הוא בסך הכל ילד קטן עדיין.

דיברתי איתו בסוף השבוע והוא לא כל כך שיתף פעולה ואפילו בכלל הוא כזה גם לא ממש מקשיב כשאני מדברת איתו על נושאים חשובים ואני באמת לא יודעת איך למקד אותו???
לא קיבלתי תשובות רק הוא שמע לדברים שאמרתי ובסוף גם התעצבנתי כי כשדיברתי איתו הוא התחיל לדבר על דברים אחרים ולא קשורים וזה ממש הכעיס אותי שלא הצלחתי להגיע אליו.
יש לו עוד 2 אחים קטנים והוא הבכור ואני בהריון בחודש 5 והוא יודע, השאלה באמת ש"מטרידה" אותו בזמן האחרון זה שהוא שואל כל הזמן אנשים"כמה אתם במשפחה"? ואז הוא נראה מתלהב להגיד כמה אנחנו ושאני מצפה לעוד תינוק והוא גם כל הזמן שואל אותי מתי אני מוציאה כבר את התינוק והוא מספר לכולם עושה רושם שהוא דיי מבסוט מהעניין.
סה"כ הוא ילד ממש טוב וחבל לי שאני בזמן האחרון מתפרצת עליו המון ומענישה אותו על בסיס יומי בגלל התנהגות שלו. הוא נורא משתולל עם האחים שלו וממש מתפרע בבית ולא מקשיב לי כשאני אומרת לו להפסיק או כשאני מבקשת ממנו ללכת למקלחת או להשים נעליים או כל דבר אחר הוא פשוט לא מקשיב עד שאני מרימה את הקול או מענישה אותו , אני פשוט צועקת עליו ומענישה אותו בלי סוף ולא נראה לי שהוא כל כך מתרגש מזה כי גם נראה לי שהעונשים שלי לא מי יודע מה טובים במיוחד שאני לא מתמידה בהם כי מרוב עונשים כבר כואב לי הלב
בקיצור הוספתי המון אשמח לקבל שוב פעם את העיצה המקצועית שלך
תודה רבה
מורן

שלום מורן,
לפעמים אנחנו מצפים מהילדים הבכורים שלנו כל מיני דברים, כי הם הכי גדולים ואנחנו שוכחים שהם עדיין קטנים.
בואי ניקח לדוגמה את התסכול שלך מהניסיון לשוחח איתו בסוף השבוע. קודם כל מי אמר שאלה דברים חשובים? אלה דברים חשובים לך, לא זה לא ברור למה זב חשוב, הוא עוד קטן מדי בשביל להבין דברים כאלה.
דבר שני, תלוי גם איך מדברים איתו. חשוב לדבר עם ילד כמו לילד.להתאים את המילים והטון לרמה שילד אמור להבין. את גם לא אמורה לקבל תשובה. הוא לא מבוגר, הוא לא חייב לענות על הציפיות משיחה כמו עם אדם מבוגר. אולי הוא עוד לא לגמרי הבין. אולי הוא עוד צריך לחשוב על זה. אולי הטון שלך כעוס וחסר סבלנות והוא קצת נבהל ומנסה להעביר נושא כדי לשמח אותך שוב?
את בעצמך מודעת לכך, שאין לך כל כך סבלנות אליו, את צריכה שהוא יגדל מהר, יבין מהר ויתחשב בך כי יש לך עוד שני ילדים ואחד בדרך. האמת שאת צודקת, את כנראה זקוקה ליותר עזרה, אבל זה לא פייר להפיל את זה עליו, הוא עוד קטן מדי. אני לא מתכוונת שאת מבקשת ממנו עזרה שישמור על הילדים וינקה את הבית, אני מתכוונת לכך שאין בליבך מקום יותר לצרכים שלו כילד קטן, והאמת היא, שהוא עדיין ילד קטן.
לדעתי הוא גונב כי מנסה באופן לא מודע להחזיר לעצמו משהו שפעם היה לו וכואב לו ומכעיס אותו שזה אבד לו. והמשהו הזה הוא יחס יותר אוהב וסבלני שהיה לו ממך.
לכן אני מציעה לך, אם יש לך אפשרות, להשיג הרבה יותר עזרה מאנשים מבוגרים, בעלך, משפחה מורחבת וכו', ולפנות זמן איכות לבנך הבכור. זמן שיהיה חופשי מדרישות, רק כיף, חום ואהבה, ושייתנתן לו בזמנים קבועים שבהם עלייך לעמוד בעיקביות. ותנסי להוריד את הציפיות, הוא לא אמור להקשיב ולדבר איתך כמו מבוגר, אלא כמו ילד.

אני אשתדל לאמץ כל מילה ומילה שרשמת לי כאן
תודה מורן