בעיית גניבות עם ביתי בת ה-7

שלום מישה,
את נשמעת מאוד מזועזעת, ואני יכולה להבין אותך. אבל אני חושבת שאנחנו מחמיצים פה נקודה חשובה. אם הבהרת לילדה והענשת אותה מספר פעמים, אז אנחנו יכולים לצאת מתוך הנחה שהידה מבינה. זה לא עניין של הבנה. זה גם לא עניין של חינוך לקוי, כך נשמע לי מהתאור שלך את הערכים במשפחתך. אז מה בכל זאת קורה כאן?
כשילד עושה משהו שמטריד אותנו וחוזר עליו וכלום לא עוזר, אנחנו צריכים לעצור רגע, ולנסות להקשיב מה הוא בעצם מנסה להגיד לנו.אין טעם להמשיך לכעוס ולהיכנס עם הראש בקיר, ראית בעצמך שזה לא עוזר.
יש כאן מצוקה כלשהי.
בחלק מהמקרים שילדים בגילאים כאלה מתחילים לגנוב, זה לא עניין של מוסר לקוי, או חינוך לקוי, אלא נסיון לא מודע של הילדים להחזיר אליהם משהו שהיה פעם שלהם והם איבדו. לא מדובר במשהו חומרי, אלא יותר משהו שקשור בסוג של התייחסות, תשומת לב או אהבה שפעם הם קיבלו יותר והיום יש ממנה פחות והיא חסרה להם. הם מנסים, דרך הגניבה, לקבל את זה חזרה, כמובן שזה לא עוזר, אבל זה סוג של איתות לעזרה.
במקרה שלך מדובר בילדה בכורה, שפעם הייתה כנראה מרכז ההתעניינות במשפחה בתור ילדה ראשונה. בשלב מסויים בא תינוק אחר, וחלק מתשומת הלב שתמיד הייתה שלה, עברה אליו. מעבר לכך, הדרישות ממנה גברו, כי עכשיו היא ילדה גדולה.
ככל שההריון הנוכחי שלך מתקדם, היא מבינה, התהליך הזה הולך להתרחש שוב. אולי הוא כבר מתרחש, היא מרגישה שיש לך פחות סבלנות אליה וכו'. והיא מאותתת, שהיא לא מוכנה לוותר על המעט שנשאר לה.
אני הייתי משוחחת איתה, על כך שאולי לפעמים היא מרגישה שהיא רוצה יותר זמן לבד עם אבא, ואמא, שאולי נדמה לה שפחות אוהבים אותה מבעבר, שאולי יש כלפיה פחות סבלנות ויותר דרישות.
הייתי חוזרת ומחזקת באוזניה כמה היא חשובה, ומנסה, במידת האפשר ובהתחשב בעומס לקבוע איתה זמן איכות באופן קבוע שבו היא מקבלת את תשומת הלב הבלעדית.

זו נקודה שאני מודה שלא הקדשתי לה הרבה מחשבה בזרם השוטף של החיים.
אני אפעל בכל יכולותיי כדי להשיב לה את "מה שאבד לה..". מגיע לה היא ילדת פלא מקסימה .
תודה רבה , עזרת לי המון.

שלום מישה,
שמחתי לעזור, ועוד יותר שמחתי שהדברים נפלו על אוזן קשבת:-)
המון בהצלחה, לך ולבת.