התמודדות עם מוות - ילדה בת חמש

שלום לדודה המודאגת,
בדברייך את מתארת בעיקר עצב של הילדה, ובעניין הזה אני לא חושבת שיש או שצריך לעשות משהו. זה באמת עצוב, ופשוט צריך להיות עצובים, עד שזה עובר.
צריך לדבר איתה על כך שכשמישהו מת באמת רוצים שהוא יחזור ומתגעגעים אליו. אפשר להגיד לה שהוא ממשיך לחיות בלב שלנו, ואנחנו זוכרים אותו (ואפשר להעלות זכרונות כאלה יחד איתה) ויש לנו תמונות שלו, באלבום או במחשב, ושזה באמת עצוב, ועם הזמן נרגיש הקלה ונוכל לחשוב על דברים אחרים, ולשמוח, ושסבא היה רוצה שאחרי שקצת יעבור לה העצב, היא תשמח ותעשה דברים כמו כל ילדה בגילה.