גיל שנתיים הנורא (מאד)

שלום רב,
אני אמא לבן 4.5 ובת שנתיים ובהריון מתקדם ואני שואלת ביחס לבת השנתיים. כבר תקופה די ארוכה שבתי מכתיבה לנו מה התפקיד של כל אחד בבית (שלי ושל אביה ולפעמים מוטלות משימתו גם על סבה- אם הוא נמצא אצלנו בבית) ואם אנחנו לא פועלים ע"פ תכתיביה היא צורחת, צועקת ולא נרגעת, עד שאנחנו לא עומדים בזה- ומתקפלים- ואז במקרה הטוב מפסיק הבכי עד שהוא מתחדש ביחס למשהו אחר. יצוין כי אנחנו משתדלים כן לשתף עמה פעולה, אבל כשהדבר לא מתאפשר - היא משתוללת ופשוט לא ניתן להרגיעה אלא בדרך של היענות לתכתיביה כאמור.
למשל - הבוקר היא החליטה שסבא שלה, שביקר אצלנו בבית, יחליף לה טיטול וילביש אותה. הסברתי לה שסבא לא יודע להחליף טיטול ושהוא ילביש אותה כבקשתה. כמובן שההסבר נפל על אזנים ערלות והיא לא הפסיקה לבכות ולהשתולל כל הבוקר ולהגיד בלי סוף "סבא יחליף טיטול!!", משהצרחות וההשתולליות וההשטחויות על הרצפה וזריקת הראש לאחור לא פסקו, החלטתי להלביש אותה בכח, להושיב אותה באוטו בכח (מבלי לאפשר לה לטפס לכסא לבד) והורדתי אותה בגן כשהיא בוכה.
אני מנסה להיות סבלנית, להתעלם מהבכי והצרחות, מנסה להסביר שאמא ואבא הם אלו שמחליטים מי יעשה מה, מנסה לתת לה חופש פעולה כמה שאפשר, מנסה לאפשר בחירות, מסבירה שכשהיא בוכה אני לא מבינה מה היא רוצה וממתינה לסיום הבכי- שום דבר לא עוזר!! הילדה לא מפסיקה לצרוח.אשמח לקבל עצות בנוגע להתנהגות זו באופן כללי וספיצפית - איך הייתי אמורה לנהוג בסיטואציה שתיארתי הבוקר.
תודה מראש