בת 7 ואין בה פחד מסמכות

סליחה על המכתב הארוך. בדיוק עכשיו סיימתי סאגה חינוכית מאוד מתישה.
ערב טוב, ביתי בת 7 והיא שמה עליי "קצוץ". אני לא מצליחה להבין מהיכן יש לה את ה"אומץ לא לפחד" ממרותי. אני לא חושבת שאני מחנכת רכה (אם להסתמך על אימי אזי, אני מאוד רעה). אני מבקשת ממנה דברים לעשות ואין בה שום חשש להמרות את פי. זה לא שאני לא מענישה, אלא שכנראה העונשים לא משפיעים עליה. סתם דוגמא הערב: חזרה מהחוג ב-19:00, ביקשתי שתתקלח, היא ביקשה לאכול קודם, הסכמתי והכנתי לה לאכול. ישנו כלל בבית שאחרי האוכל הולכים מיד לשטוף פנים וידיים ולא נוגעים בכלום. היא בשובבות שאותי מאוד הכעיסה ניגבה עליי את הידיים שלה - כעסתי מאוד והטחתי בה שהיא חצופה. כאקט "חינוכי" ביקשתי ממנה שתנגב ממני את הליכלוך ובכעס שלחתי אותה "עופי למקלחת". והיא, למרות הכעס שלי, בתעוזה רבה "עפה" לחדר שלי ו"נמרחה" על המיטה שלי בפנים וידיים שעדיין לא נשטפו מהארוחה! שלחתי אותה לחדרה ללבוש פיג'מה ולישון לאלתר! (כ-15 דקות לפני שעת ההשכבה הקבועה).
היא כעסה מאוד והחלה לצעוק, להשתולל, לסרב ולרטון. בשלב הזה אני כבר שמרתי על קור רוח (כמו שלמדתי מעיצות של פסיכולוגים) והסברתי לה שאם תמשיך להמרות את פי ולא תיכנס למיטה מיד תענש שוב. מיותר לציין שזה לא הרתיע אותה ובסאגה ארוכה של 10 דקות בהם היא צורחת ומשתוללת וממש בועטת בדלת ומשליכה דברים ואני אחת לכמה דקות מוסיפה לה עוד עונש עד אשר הגעתי למצב שבו הודעתי לה שלחודש הקרוב נשללו ממנה זכויות מחשב וטלויזיה ולמעשה היא תגיע מביה"ס לחדר - שיעורים - חוגים - מקלחת - וחדר.
ו ז ה ל א ה ט ר י ד א ו ת ה !!!!! היא המשיכה להשתולל ולצרוח.
קמתי אל חדרה ואמרתי בקול שקט שאם לא תרגע מיד - מחר אקח אותה לסבתא שלה למהלך סופ"ש בו אנחנו אמורים לבלות באילת. - אז נכנסה למיטה ונגמר הסיפור (לא לפני שהביעה את כעסה באופן פיזי כלפי - לא הרביצה אבל החזיקה את ידי בחוזקה מתאמצת להכאיב).
מהיכן יש לה את האומץ להמרות את פי? אני לא רכה במיוחד מדוע היא לא מכירה בסמכותי?
אני פועלת כעצת יועצים למיניהם להחזיר את הסמכות ההורית - אבל זה לא עובד! נורא מתסכל להעביר ימים כאלה כוחניים אני לא אוהבת את האוירה שזה משרה בבית וזו לא מערכת היחסים שהייתי רוצה עם ביתי......