בת שמונה מתנהגת כמו בגיל הבגרות

שלום שרית,
נשמע לי שנכנסתם למתכונת של מאבקי כוח עם הילדה, וכבר לא חשוב מה מבקשים חשוב מי ינצח.כדאי לקבוע סדרי עדיפויות על מה נאבקים ועל מה לא, ובכך לחסוך חלק מהנושאים למריבה. העונש הכי טוב בעיני הוא כשהילד משלם את המחיר המציאותי על מה שעשה. אם הי אלא תתלבש בזמן, היא תאחר והמורה תכעס עליה. או שהיא תפסיד את ההסעה לבית הספר. הייתי נותנת לה לשאת בתוצאות בלי לאיים ובלי לכעוס. הדרמה סביב העניין היא חלק ממה שמזין את ההמשך של המאבקים. לא צריך להגיד על זה יותר ממשפט אחד - אם לא תתארגני בזמן תצטרכי להגיע לבית הספר לבד. זה הכל. לא לחזור על זה ולא לאיים (כמובן אם זה אפשרי ולא מסוכן שהיא תעבור כביש לבד וכו').
אחר כך חשוב מאוד להיות עקביים כי אם לפעמים אתם מוותרים על משהו שהחלטתם שהוא בסדרי העדיפויות פעם אחת - אחר כך צריך להתחיל הכל מהתחלה.
בנוסף כדאי להשתמש בחיזוקים חיוביים - כלומר לחזק אותה מתי שכן עושה ולא לתת עונשים או יחס מתי שלא, כי אז היא לומדת שהיא מקבלת תשומת לב על דברים טובים ולא על דברים רעים.

שלא ממש איכפת לה אם היא מאחרת לבית הספר ובגלל שאני מסיעה אותה זה גורר גם איחור שלי לעבודה.
אני באמת מרגישה שנכנסנו למין סחרור כוחות ולא יודעת איך לצאת מזה.
אנחנו משתדלים לחזק כשהיא עושה משהו חיובי אבל זה לא ממש מוריד את הפעמים שבהם היא מתעקשת או מתנגדת.

שלום שרית,
זה לא ממש איכפת לה בגלל שאת מראה כמה זה איכפת לך. לכן אמרתי - להוריד את הדרמה.
אני לא יודעת כמה ניסיתם חיזוקים חיוביים, אבל חשוב לנסות לאורך זמן ולהיות עיקביים.
אם אתם לא מצליחים אתם יכולים לפנות להדרכת הורים.