חרדת נטישה? האמנם?

בני בן שנה וחצי ולאחרונה החל להתעורר בלילה בבכי (שאינו מאפיין כאב). ההתעורות, לרוב , הינה חד פעמית אך ארוכה. הוא נעמד במיטה ומסרב ללכת לישון אם בעלי או אני איננו לידו (ולרוב ידרוש גם שנאחוז את ידו). גם לאחר שנרדם שיינתו קלה מאוד, והוא מרים את ראשו תכופות לראות אם אנחנו שם.
איננו רוצים להביא אותו למיטתנו, דבר שהיינו עושים עד לא מזמן בתקופות בהן יצאו השיניים או סתם היה חולה, אך קשה מאוד להחזירו לישון.
כאשר אילתרנו מיטה והשכבנו אותו לישון בחדרנו (אך לא במיטתנו) כך שהוא רואה אותנו , הוא נרדם בסופו של דבר.
לאחרונה חליתי רבות ומתוך פחד שיידבק רוב הטיפול "נפל" על בעלי ולא ביליתי איתו באותה תדירות שהייתי פעם. כמו כן, לאחרונה החל לקרוא "אמא" או "אבא" אם אנחנו "נעלמים" לו מהעיניים.

מה ניתן לעשות? האם זו אכן חרדת נטישה? האם לאפשר לו לישון במיטתנו עד יעבור זעם? מתי יעבור זעם?

אודה לכל תשובה ועיצה