פסיכולוג קליני

שלום מיכל,
לא ברור מדוע הרגשתם שלא נתרמתם. 5 מפגשים זה מספר פגישות מועט. האם ציפיתם לשינוי? לאיזה שינוי? האם ציפיתם לכלים ולא קיבלתם? האם דיברתם על כך עם הפסיכולוגית? אם לא מדוע? אם כן, איזה מענה קיבלתם?
יש מטפלים טובים גם באופן פרטי וגם במכונים, גם מתחום הפסיכולוגיה הקלינית וגם מתחום הפסיכותרפיה, כדאי לברר ולקבל המלצות מגורמים שונים (מכרים, פסיכולוגית בית הספר, וכו') וייתכן שגם כדאי לבוא עם ציפיות מותאמות.
אתם צריכים לדעת שכל מטפל שעובד עם ילדים, עובד איתם דרך משחק, למתבונן מבחוץ לא ברור מה העבודה הטיפולית שנעשית ויש ציפייה שתהיה התייחסות מילולית ישירה לבעיה וזה לא בהכרח עובד כך.
אתם גם צריכים לדעת שלא כל מטפלים עובדים בגישה קצרת מועד ולא לכל הבעיות היא מתאימה. גם שלא תמיד יש תוצאה אחרי 5 מפגשים. לפעמים לוקח למטפל מספר מפגשים כדי להבין היבטים שונים של המורכבות של משפחה או הבעיה. בניגוד לרפואה אלה לא דברים מוחשיים שרואים בעיניים בגוף, אלא דברים נסתרים יותר, שלוקח זמן להבחין בהם.
את כל הדברים האלה כדאי לכם לקחת בחשבון, ותמיד אם יש לכם שאלה או אתם לא מרוצים ממשהו עדיף להעלות את זה בפני המטפל ולשמוע מה יש לו לומר על כך לפני שמפסיקים טיפול.
בהצלחה.

סמדר שלום,
תודה רבה על התשובה המהירה.
אנו פנינו אליה בבחירה אקראית עפ"י רשימת הטלפונים שקיבלתי מקופת החולים אליה אנו שייכים. פנינו כשהילד היה בסוף גן חובה. השיחה הראשונה היתה איתי ועם בעלי, לאחר מכן 3 פגישות עם הילד ושיחת סיכום (שבאה ממנה כי היא אמרה שמבחינתה אין מה לעשות יותר). בפגישות עם הילד היא נתנה לו לשחק, ניסתה מידי פעם ליצור איתו דו שיח שלא זכה למענה מצידו ורשמה רשמה רשמה.
בשיחת הסיכום היא אמרה שהיא מזהה קושי רגשי (בגלל זה פנינו...) ואמרה שאלו דברים שיעברו עם הזמן והילד יתבגר. היא המליצה לפנות לאבחון בריפוי בעיסוק לתרגל חיזוק של חגורת הכתפיים ונתנה לנו דוגמאות לתרגילים כאלו גם לבית.
סמכנו על חוות דעתה ואכן יישמנו מה שאמרה, אך אנו מרגישים צורך לשמוע חוות דעת נוספת וזה לאחר שגם המורה וגם יועץ ביה"ס המליצו על טיפול רגשי ואנו גם חושבים שזה הדבר הנכון לעשות.
אין ספק שהפעם נערוך תיאום ציפיות. האם אנו צריכים לקבל בסוף הטיפול משהו כתוב? סיכום כלשהו?
תודה רבה,
מיכל.

שלום מיכל,
עכשיו זה נשמע קצת יותר ברור. אתם לא צריכים לקבל סיכום כתוב אבל בהחלט יכולים. נראה לי נכון בהחלט שתפנו ותבקשו.
זה בסדר גמור לקבל חוות דעת נוספת, בפרט שיש בעיה שמציקה ולא עוברת. יחד עם זאת קחו בחשבון שריבוי פניות עם הילד לאבחונים למיניהם, מחזקת אצלו את התחושה שמשהו לא בסדר איתו, ועלולה להוריד את הביטחון העצמי.
יש לי תחושה שעם הפסיכולוגית שפניתם אליה, לא הרגשתם שממש היא יצרה איתכם קשר והבינה כמה קשה לכם. לראיה היא חשבה שלא צריך יותר, בעוד שאתם כן מרגישים צורך. וגם נשמע לי מהתאור שלך שהיא אמרה רק את המובן מאליו (שיש קושי ריגשי) והייתה עסוקה ברשימות שלה. נראה לי שחשתם באמת סוג מסויים של ריחוק וחוסר הבנה מצידה. (יכול להיות שאם היינו שואלים אותה, היה תאור אחר לגמרי, אבל זה לא חשוב, זו החוויה שלכם).
לכן חשוב שתקשיבו גם לתחושות שלכם ולכימיה שנוצרת במפגש ביניכם לבין המטפל, האם מדובר באדם אמפטי מספיק לטעמכם, והאם אתם מרגישים מובנים ושמשתדלים לעזור לכם.
חושב גם שתספרו שם על החוויה שהייתה לכם כדי שלמטפל יהיה רמז - מה לא לעשות במקרה שלכם.
בהצלחה.