אבא עוזב את הבית

שלום סימה,
נראה לי שאת צודקת. ברור הילדים ישימו לב שהוא לא ישן בבית. כדאי שתנסו להגיע להסכמה ביניכם בעניין הזה במידת האפשר. אפשר לעשות דברים בצורה הדרגתית אם זה נוח לך כמובן, אבל לא ללא הסבר.

מה ניתן להגיד להם ע"מ שיבינו איך מסבירים שאבא לא יחיה יותר איתנו????????????

שלום סימה,
קודם כל רצוי שהשיחה תהיה משותפת עם האב ביחד, אם הוא ישתכנע, כדי שיהיה מסר אחיד וברור. מה שבדרך מציעים להגיד, זה שאבא ואמ לא מסתדרים כל כך טוב, ולכן אבא עובר לגור במקום אחר. שנינו אוהבים אותכם מאוד, וזה לא בגללכם. אבא ואמא נפרדים אחד מהשניה אבל לא ממכם. אם ידוע בשלב הזה מה יהיו ההסדרים החדשים כדאי להגיד, כדי לצמצם את חוסר הוודאות - בשפה שמובנת וברורה להם - אבא יקח אותכם ביום זה וזה אחרי החוג/ לפני החוג/ צהרונית וכו', וכל שבת שניה. אנחנו יודעים שזה קשה לכם, ועצוב, וזו תקופה לא קלה ונעשה הכל כדי להתגבר עליה.
החלק הקשה הוא לא מה להגיד, אלא לעמוד בכך שאחרי זה בא צער/ כעס/ שאלות תמימות ונוגעות ללב וכו'.
כדאי לקבל תמיכה בתקופה הזו, של משפחה קרובה, חברים ו/או ייעוץ או טיפול.
בהצלחה.

בשיחה עם "בעלי" הוא הציע שמאחר ומדובר בילדים קטנים, ולא ניתן לדעת איך יפרשו ומה הנושא יכול לעולל להם, רצוי לא למהר ולהודיע להם כבר, אלא לתרץ בעובדה שאבא עובד קשה מידיי לאחרונה ולתת לנושא לשקוע אצלם מבחינת העובדה שלא יראו אותו יותר מידיי ואז לספר. חשוב לציין שאנו כמשפחה רגילים בימי שישי ללכת לארוחת ערב משפחתית אצל הסבא והסבתא כלשבוע הולכים לצד אחר וכבר כחודש אנו מתרצים תירוצים למה אמא לא באה או למה אבא לא בא ואילו כעת הנושא אמור להתעצם מאחר וגם האבא לא גר בבית. אני לא חושבת שזה נכון וזו הדרך לפעול, באיזה שהוא מקום זה גם מקל עליו את העזיבה מההיבט המצפוני כך שהוא סבור שמתרגלים לכל מצב. אך הייתי נושא שמחה לשמוע בעצתך.

שלום סימה,
אני מסכימה שהאמת תמיד עדיפה, ולו בגלל שהיאת תתגלה בסוף ואז תהיה בעיית אמון מתי כן להאמין לתירוצים שלכם ומתי לא. לטווח הקצר אולי יותר קל לא לספר אך לטווח הארוך זה לא כך.
בכל אופן, גם אם עצתי תואמת לדעתך, אתם תצטרכו להגיע להסכמה אחד עם השניה ולא איתי:-).
ריגשי אשמה הם דבר קשה מאוד בזמן גירושים, ולכל הורה שמתגרש יש אותם, כך שאפשר להבין גם את בעלך בעניין הזה.
כל שנותר לי הוא לאחל לכם בהצלחה.

האב עזב את הבית שלשום, מאז אנו עסוקים רק בלשקר ולהמציא תירוצים לילדים ,הוא מקפיד לבוא ולהיות עימם כמה שעות בעוד אני יוצאת מהבית וזאת ע"פ בחירה שלי ע"מ לא לשהות במחיצתו מאחר והנושא מכאיב לי מאוד. האב סבור כי עדיף למשוך זאת עד לאחר יום המשפחה בדעה כי זה יכאיב להם מאוד ובנוסף טוען כי אנו משקרים ע"מ לא לפגוע בהם והוא מאמין שאם הזמן הם יתרגלו למצב ויפסיקו לשלאול שאלות. אני בהחלט חושבת שרכן הם יכולים להפסיק לשאול שאלות אך אני חוששת שזה יגרום נזק עתידי, אודה לקבלת חוות דעת מקצועית בנושא. אני ממש זועקת לעזרה איני יודעת מה לעשות כבר, מצד אחד הרצון לגונן עליהם ומצד שני לעשות את הדבר הנכון לעשות למרות שמדובר בילדים מאד קטנים

שלום סימה,
נראה לי שאת יודעת מה הדבר הנכון אבל בעלך לא מסכים איתך. לא ברור לי מה עוד חוות דעת מקצועית תועיל בעניין. אני לא חושבת שכדאי שהויכוח עם בעלך ייעשה דרך פנייה לפורום, אלא כדאי שתפנו לייעוץ מסודר שמוסכם על שניכם.

שלום סימה,
במחשבה נוספת, עולה על דעתי, שאולי זה לא רק בעלך שחושב אחרת, אלא שגם לך בתוך עצמך יש התלבטות.
לכן אולי באמת כדאי שאוסיף, שחשוב שתתנו את הדעת לכך שאם הילדים יפסיקו לשאול זה לא אומר בהכרח שהם התרגלו אלא שהם אולי התייאשו מלקבל תשובה.
הם יכולים לתת לעצמם תשובות פנימיות, שלא עברו את הבקרה שלכם, כי הנושא לא מדובר וכאילו לא קיים. תשובות כמו : "אם הייתי ילד טוב ההורים לא היו רבים בגללי ואבא לא היה עוזב", "אני ילד רע, ולכן עוזבים אותי", הם גם לומדים שאנשים שהם סומכים עליהם יכולים לעזוב בלי הסבר ובלי להגיד מילה, ואין מקום לכעס ולעצב שלהם כי זה מכביד על הבן אדם העוזב, ואם הם רוצים את מעט הקשר שנותר כדאי להם לשתוק ולהפנים את הכאב. אני יכולה עוד להמשיך אבל נראה לי שהעיקרון ברור..