שאלה נוספת

שלום א.ד.
אני אענה ברשותך לשתי השאלות שלך. נשמע לי שאת בעצם יודעת מה הבעיה. את מבינה שיש קשר בין היחס שהילד שלך חווה מאביו, מאחיו ואולי אפילו ממך, גם אם את לא מתכוונת (ישיבה בכיסא כשהיא ניתנת כעונש בבידוד גם משדרת דחיה), עלול להיות קשורה לכך הילד לא מסוגל להכיל את עצמו ולקבל גבולות. לפי האבחון, גם הטיפול. כדאי שתבדקו ביניכם לבין עצמכם מה ניתן לעשות כדי לשנות את היחס הזה.

מה באמת ניתן לעשות כדי לשנות יחס זה???
האם יש טיפים כלשהם שתוכלי לתת לי?
גם המטפלת שלו מספרת שהוא מאוד שובב מרביץ לילדים בגן ולוקח להם את המוצצים כל הזמן ולא מקשיב לה!
יש לציין שהילדים הגדולים שלי לא היו כאלה בכלל!!!

שלום א.ד.
אני לא בטוחה שהובנתי נכון. לא התכוונתי לשנות את היחס של הילד, אלא לשנות את היחס שלכם אליו. כלומר בדיוק את אותם דברים שאתם עושים, ואת שמה לב אליהם בעצמך, שגורמים לילד להרגיש דחוי - להפסיק לעשות אותם. לא להתעלם ממנו, לשתף אותו, לחבק אותו. לא לשלוח אותו לבידוד על הכיסא בעונש אלא להגיד לו משהו כמו: - אתה מתנהג ככה כי משהו קשה לך ואנחנו לא מבינים. אולי אתה כועס, אולי אתה עצוב. בוא נראה איך עוד אפשר להגיב. איך אפשר לבקש יפה, אוי לחכות קצת. אולי לקבל משהו אחר במקום מה שאי אפשר, וכו'. לדאוג שאבא ייתן לו זמן איכות כיפי של משחקים ביחד, וכו'.
יכול להיות שאם הוא ירגיש פחות דחוי, הוא יהיה פחות כועס, יותר מוחזק ויותר נינוח.