עזרה דחופה

שלום תהילה,
משהו לא כל כך ברור לי. כשהוא שובר משהו, למה את מחבקת אותו? נראה לך שהוא נבהל או מתחרט? או שנראה לך שהוא עשה את זה בכוונה?
כי זה נשמע שכשהוא מראה תוקפנות את מגיבה ברוך בצורה שלא מותאמת. יכול להיות שמה שחסר כאן זו סמכות הורית.
ילד יכול להרגיש לפעמים שהו אפס, כשההורים שלו נתפשים כחלשים. ההגיון הפנימי הלא מודע שלו אומר, אני באתי לעולם על ידי ההורים האלה, אם הם חלשים, חסרי ביטחון, זה אומר שגם אני כזה. תנאי ראשון לביטחון עצמי אצל ילד הוא שיהיו לו הורים חזקים שהם מודל לחיקוי.
לפי התאור שלך, נשמע לי שזו הבעיה. תקני אותי אם לא הבנתי נכון.

לסמדר ריינר שלום רב
בקשר למהשכתבתיקודם לאהבנת אותי כ"כ אבל אמרת משהו שמאוד נכון ואמיתי אני חסרת ביטחון
ואני ככה מקלקלת את הילד שלי אני מודה אני לא יודעת איך להתמודד אים זה
סמדרי אני יתכוונתי קודם כאשר הילד שלי שובר כוס ללא כווה הוא מתחיל לבכות ולהכות את הסובבים אותו אני או בעלי לא צועקים אווי מה עשית בכלל לא בגלל זה אני מחבקת אותו ואומרת לו זה לא נורא אני מרגיע אותו דרך חיבוק גדול ומסבירה לו אבל ללא שינוי אני מאוד רוצה להבין מה יש לו בבקשה עיזרי לי בבקשה
בתודה תהילה לוי

שלום תהילה,
אני לא חושבת שיש לילד "משהו" אלא שהוא נבהל. וכשהוא נבהל אתם כנראה מתקשים להרגיע אותו. נשמע לי שהוא צריך לפעמים מגע חזק להרגעה ולא מגע חלש. כלומר מגע חזק זה לא בהכרח שאתם צריכים לכעוס עליו, אלא כשהוא מתחיל "להשתגע" זה לא מספיק לחבק ולהגיד לא נורא, אלא צריך להחזיק אותו חזק, כולל את הידיים שלו כשהוא מרביץ ולהגיד לו בטון חזק ותקיף: "לא קרה כלום, קודם כל תירגע ותפסיק לצרוח ולהרביץ. אנחנו נחזיק אותך עד שתירגע, ואחר כך נאסוף את מה שנשבר ומנמשיך כולנו את היום." זה סגנון התייחסות אחר לגמרי.
אם אתם לא מצליחים כדאי שתפנו לייעוץ מקיף יותר.