מידע רפואי
פורומים
- קרינה סלולרית, סרטן
- אוסטאופורוזיס
- כושר גופני
- סוכרת נעורים, סוכרת ילדים
- רפואת מטיילים
- השאלת ציוד רפואי, ציוד שיקומי, ציוד אורטופדי
- פילאטיס
- נוירולוגיה, אפילפסיה
- כבדי ראיה, מחלות רשתית, ראיה ירודה
- דלקת פרקים, ראומטולוגיה
- פדיקור
- רפואת כף הרגל - פודיאטריה
- הכנה ללידה, קורס הכנה ללידה
- אימון אישי, קואצ'ינג
- בנות, העצמה נשית
מאמרים וחדשות
יועצים בתחום
טובי פלד
פסיכולוג ילדים ונוער פסיכולוג מומחה בעל קליניקה פרטית. מטפל ומאבחן פעוטות, נוער ומבוגרים. עובד בבתי ספר ובארגונים ציבוריים.ד"ר אליהו סמואל
פסיכותרפיסט ילדים ונוער פסיכותרפיה, פסיכואנליטיקאי. למד רפואה באונ` ת"א, התמחה ברפואת ילדים ובפסיכיאטריה של הילד והמתבגר. עבד כרופא פסיכיאטר בכיר ברמת חן ובהמשך שימש כמנהל יחידה בגיל הרך. הקים גן לילדים אוטיסטים. מנהל שירות פסיכיאטרי של הילד והמתבגר בב"ח ולפסון. יועץ מערכת החינוך באזור המרכז. עוסק בפרקטיקה פרטית בתחום הפסיכותרפיה בתל אביב בכל הגילאים.
מנהל הפורום

- כניסה קשה לגןholla09/10/2007
שלום,
בני בן שנה ושמונה חודשים.
לפני כחודשיים נולדה לנו בת.
בסך הכל הוא ילד מקסים, חכם, מאד נח, מעסיק את עצמו באופן מופלא, ילד מלא שמחת חיים, בעל אינטראקציה מצויינת עם ילדים ומבוגרים כאחד.
בתחילת אוקטובר הכנסנו אותו לגן (חיכינו חודשיים אחרי הלידה וגם על מנת לפסוח על תקופת החגים שמקוטעת ממילא). עד היום הוא היה בגן כ-5 פעמים. כל פעם לכמה שעות (ללא יותר מ-3 שעות) וכל פעם קראו לנו לקחת אותו כי נראה ש"קשה לו מאד". ביומיים הראשונים אני חייבת לציין שהוא שעט בהתלהבות לתוך הגן והשאיר אותי מאחור....
רק כשבאתי לקחת אותו ירד לו האסימון והוא פרץ בבכי. בפעמים שלאחר מכן הוא כבר בכה כשהשארנו אותו.
אני חייבת לציין שעד היום הוא היה בבית עם מטפלת מאד מסורה שהעניקה לו המון חום, אהבה, יחס וגם לימדה אותו המון דברים.
אני מרגישה שהמעבר מאד מאד קשה לו!
בגן הם לא בעד שנישאר איתו כי זה "מפריע לילדים האחרים שגם להם קשה שההורים שלהם לא נמצאים". אני חושבת על זה שהוא לא מכיר שם אף אחד, בטח לא בשם שלהם ואנחנו גם נעלמים לו והוא בטח מרגיש חרדה אמיתית.
בסה"כ בזמן שהותו בגן אומרים לנו שהוא בוכה לסירוגין ורב הזמן הוא רגוע.
הוא כמעט לא מדבר עדיין ולכן הוא גם לא יכול להביע מילולית אם קשה לו.
הדבר מתבטא רק בהתנהגות שלו שהפכה אותו למאד "דבק" אליי ואל בעלי כשאנחנו בבית (אני כרגע בחופשת לידה ובעלי עובד מהבית). מעבר לזה התחילו התפרצויות בכי ואפילו אם אני מזהה נכון התפרצויות זעם - דבר שמאד לא אופייני לו). אני יודעת שחלק מההתנהגויות האלה הן חלק מהגיל שלו שבו הוא מגלה את האני העצמי שלו ואת העצמאות שלו ובודק יותר גבולות. אבל מעבר לכך אני מרגישה שעובר עליו משהו.
אני לא יודעת אם היה נכון להשאיר אותו בבית עם המטפלת לעוד כמה חודשים או שבכל מקרה רצוי שהוא יעבור את טבילת האש הזו אחת ולתמיד.
בסה"כ הייתי משוכנעת שהגן יכול לתרום לו, כי הוא ילד מאד חברותי וסקרן ונראה לי בגדול שלטווח הרחוק התוצאה תהיה חיובית.
יש לי אפשרות להחזיר אותו הביתה מכיוון שהמטפלת שלנו תטפל גם בתינוקת החדשה ולכן אין לי בעיה להחזיר אותו הביתה לכמה חודשים.
שאלותיי הן:
1. האם לדעתך עוד מספר חודשים בבית יקלו על הכניסה לגן בעתיד?
2. כיצד ניתן להקל עליו את הכניסה לגן כמה שאפשר?
3. האם להתעקש עם הגן ללוות אותו בימים הראשונים?
4. כיצד ניתן להתמודד עם ההתנהגויות ה"חריגות" שהופיעו פתאום? (אגב, בהתחלה הוא קיבל את אחותו ממש באבירות, אם אפשר להגיד. אין ספק שהוא קלט שמשהו השתנה אבל לא היו התנהגויות ספציפיות שהביעו קנאה. עכשיו כמובן הכל השתנה ונראה שהקנאה עולה על פני השטח....)
ובכלל, כל תובנה ועזרה בנוגע לכניסה לגן תתקבל בברכה.
סליחה על אריכות הדברים....
המון תודה!
הולה* המידע המוצג כאן אינו מהווה ייעוץ רפואי או תחליף לו, כל הסתמכות על המידע היא באחריותך בלבד. הגלישה באתר היא בהתאם לתקנון האתר כניסה קשה לגן
שרון באומל11/10/2007שלום הולה
אכן, הרבה שינויים משמעותיים עבור הילד בבת אחת. המשמעות של שני השיוניים היא פרידה. מבחינת הולדת האחות - הפרידה מהאקסקלוסיביות של הקשר איתכם. מבחינת הגן - זו פרידה במובנים רבים. ילדים רבים, שכבר נמצאים בגן כמות זמן ממושכת יותר מתחילים לסרב ללכת לגן על רקע הולדת אח חדש. לכן, ייתכן והקושי בהליכה לגן שזור בלידת האחות.
להחלטתכם מה לעשות מבחינה קונקרטית. אין לי עצה גורפת. כניסה לגן מלווה בדרך כלל בקשיים אצל ילדים בריאים נפשית, ולכן, דעי שעם הזמן הקושי יעבור.
בבית, הייתי מציעה לומר לו משהו בנוסח: "התחלת עכשיו גן חדש. אתה צריך להכיר גננת חדשה וילדים רבים חדשים וגם צעצועים חדשים וחצר חדשה. הרבה פעמים כשצריך להתרגל למשהו חדש, זה קשה ועצוב בלב". הידיעה שלו שאת מבינה את המתחולל בעולמו הפנימי תקל עליו מאוד. בנוסף, הייתי מנסה לכתוב ספר על הליכתו לגן. הייתי כוללת בספר הזה את מבנה הגן, את סדר היום, את הגננת והסייעות וכן את הפרידה בבוקר והקושי שמגיע בעקבותיה. הייתי נותנת לגיטימציה לרגשות השליליים המתעוררים עקב הפרידה. בנוסף, הייתי מצידדת אותו בכלים להתמודדות עם הקושי כגון: להביא לגן משהו אהוב מהבית, ולומר לו שכל פעם שהוא מרגיש געגוע אליכם, הוא יכול לקחת את אותו שמהו ולחבק אותו.
שיהיה בהצלחה
שרון באומל
פסיכולוגית קלינית* המידע המוצג כאן אינו מהווה ייעוץ רפואי או תחליף לו, כל הסתמכות על המידע היא באחריותך בלבד. הגלישה באתר היא בהתאם לתקנון האתרלקביעת תורסגירה
שאלות ותשובות נוספות שעניינו את הגולשים שלנו
ערוץ הבריאות
.jpg)
האם אתם שמרנים במיטה?
.jpg)
.jpg)
.jpg)






.jpg)
