גמילה

שלום,

יש לי בן מקסים בן 3 וחצי.
בסביבות גיל 2 - 10 חודשים גמלנו אותו. הגמילה עברה בצורה חלקה למדי ותוך מספר ימים כבר לא היו פספוסים. יש לציין כי ילדתי כ- 3 חודשים קודם לכן ולכן גם חיכינו מעט - רצינו שיתחיל להסתגל למצב החדש בבית ואח"כ לגמול אותו.
עם עשיית קקי תמיד היה לו יותר קשה והוא עד היום עושה בעיקר בבית או בבית הסבא-סבתא. פיפי היה עושה בלי בעיה.
בחודשיים אחרי הגמילה התחיל גן חדש. עד אז היה במען משפחתון עם 10 ילדים בו הוא היה מגיל שנה. מאד אהב את הגננת והיא הייתה לו ממש אמא שניה.
בספטמבר נכנס לגן חדש ובו 30 ילדים ו- 4 אנשי צוות !
ידענו שיש לנו ילד מופנם ורגיש יחסית וצפינו למשבר. היה לו מאד קשה בהתחלה. במשך חודשיים היה צמוד לגננת וכמעט ולא שיחק או השתתף בפעילויות בגן. לאט לאט רכש חברים חדשים והתחיל להשתחרר. כעת הגננת אומרת שממש השתחרר לגמרי משחק ומששתף כמו כולם.
אבל יש לנו בעיה עם הפיפי. עד לפני כחודש תמיד היה בורח לו לפחות פעם ביום וכן בשנת הצהריים.
כעת הגענו למצב שהחזרנו את הטיטול בשנת הצהריים ונראה לנו שהוא מתאפק עד אז כי פשוט לא עושה פיפי בשירותים בכלל. הגננת מנסה לקחת אותו כמה פעמים ביום - היא אומרת שהיא עומדת לצדו לפעמים אפילו 10 דקות והוא פשוט לא מצליח לעשות ! יוצא זרזיפים לפעמים.
כשאני מביאה אותו בבוקר לגן ואוספת אחה"צ אנחנו הולכים יחד לשירותים והוא עושה המון פיפי בלי בעיה.
ברור לי שמדבור בלחץ פסיכולוגי - השאלה איך פותרים את זה ? ניסינו להתעלם אבל הוא פשוט מתאפק או מרטיב בתחתונים, ניסינו שיטת מדבקות וסמיילים וזה גם לא עוזר (בבית זה דווקא עוזר והפסיק לברוח לו בבית).
הבעיה היא שהוא כבר בכזה לחץ מכל הסיפור שבכל פעם שאני באה לאסוף אחה"צ דבר ראשון שהוא אומר לי "אמא תראי - לא ברח לי פיפי".

תודה