ילד נגרר

מיכל שלום,
אני מבינה כי ילדכם מתנהג לאחרונה באופן שאינו מוצא חן בעיניכם, ועובר על חוקים ואיסורים רבים. לטעמי ההסבר כי הוא "נגרר" אינו מתאים כאן, כי ילדים בגיל של בנך לא מחקים סתם כך התנהגויות של ילדים אחרים, במיוחד כשהם מכירים את חוקי המסגרת. נראה לי שההנחה שהוא "נגרר" וההתנהגויות שלו אינן מבטאות היבטים שלו עצמו, לא מאפשרת לכם להיות פתוחים מספיק לגלות מה מביא אותו לנהוג בדרכים הללו. במלים אחרות, אולי כדאי להסתכל על הדברים אחרת - אולי בנכם הוא זה שמשתולל/מרביץ/דוחף וכדומה כי זוהי דרך שמצא כרגע על-מנת לבטא את עצמו ואת העדפותיו, והוא זקוק לעזרתכם ההורים ולעזרת מבוגרים אחרים בפיתוח דרכים אחרות נאותות יותר, לספק את צרכיו ולהביע את רצונותיו.
לכן הצבת הגבולות במלים ובמעשים מצדכם, לא יכולה להתייחס לחיקוי לכאורה שהוא עושה, אלא לכך שהוא זה שעשה את המעשה ועליו להכיר בו ולשאת באחריות. ברגע שהפרספקטיבה שלכם תשתנה, תוכלו להתייחס אליו ישירות ולא בעקיפין דרך "חבר" ואז גם להציב לו את הגבולות. אכן, כפי שכתבתם, אף אחד לא מחליט עבורו כיצד לנהוג. לחץ חברתי של ילדים מופיע בגילאים מעט מאוחרים יותר, ולא בגיל שלוש וחצי.
מקווה שהדברים עוזרים מעט בהרחבת ההתבוננות,
שירי