ילד כעסני

שלום מירית,
יש כאן כמה דברים שלא בהכרח קשורים אחד לשני. המרדנות שאת מתארת שהילד עושה הפוך ממה שאת אומרת היא תופעה שאופיינית לגיל, בגיל הזה ילד מתחיל לעמוד על עצמאותו וחלק מזה נעשה דרך למצוא את דרכו ולהבדיל את עצמו ממכם על ידי כך שהוא רוצה לעשות דברים בדרכו ולא בדרך שאתם רוצים. את זה צריך לקבל למעט דברים מסויימים שתקבעו לכם כקווים אדומים ששם לא מוותרים לו.
כשהוא מפגין אלימות, זה יכול היות קשור לכך שאין לו כלים אחרים עדיין לבטא את אי שביעות רצונו. כאן צריך לעזור לו למצוא מילים לבטא את תחושותיו. כמו למשל "אני יודעת שזה מעצבן שלא קיבלת מה שרצית, עכשיו בוא נחשוב יחד איך עוד אפשר להגיב חוץ מלהרביץ." וללמד אותו דרכים נוספות, כמו, לבקש שוב, להמתין ולקבל אחר כך, להסתפק במשהו חליפי וכו'.
לגבי הבכי חושב לא להתרשם מהבכי ולא לציית לו, כי ייתכן והוא מנסה לשלוט בך באמצעות הבכי. חשוב להגיד שאפשא להגיד אותו דבר בלי בכי, וכשהוא יירגע תשמחי להקשיב לו. חשוב לעמוד בזה ולהיות עיקבית, אם את נענית לו כשהוא בוכה ללא סיבה (לא כשהבכי אמיתי בגלל סיבה מוצדקת כמובן) הוא לא ילמד להפסיק זאת.

תודה על תשובתך המהירה.
את לא חושבת שהתנהגותו גם קשורה לעובדה שיש לו אח קטן והוא מקנא לו.
לפעמים אני מרגישה שהוא עושה את מה שהוא עושה מכיוון שהוא רוצה למשוך את תשומת ליבי כשאני מטפלת או מתייחסת לאחיו ואני לא יודעת כיצד לנוהג . האם לגשת אליו מיד שהוא קורא לי או שלהמשיך ולהתעסק עם אחיו ( החלפת חיתול, משחק וכו')

לתשובתך אודה

שלום מירית,
בהחלט ייתכן. גם ע כך יש מקום דבר איתו, להכיר ברגשותיו, לתת להם לגיטמציה, ועדיין לעזור לו למצוא דרכים נוספות להתמודד מלבד בכי.