רגשות אשם ותחושת פספוס

כבר כמה ימים אני במצוקה:עשיתי לביתי יום הולדת משגעת אך מרוב שאירחתי ורצתי להניק (יש לי תינוק) בקושי ביליתי בסביבתה במהלך יום ההולדת,אני ממש אוכלת את עצמי וכועסת בעיקר על בעלי שלא עזר לי כלל להקים את האירוע והגיע כאורח,אני בוכה המון ומרגישה שהפסדתי רגעים שלא יחזרו עם ביתי והרי עבדתי כ"כ קשה עבור זה ואת הכי חשוב פספסתי,אינני יודעת אם זה מתוך פרפקציוניזם אך ליבי נכמר בכל פעם שאני נזכרת בעניין ואני בוכה המון.אני כל הזמן חושבת לפצותה למרות שהיא הייתה עם ההפעלה ועם כל הילדים וכלל לא שמה לב למבוגרים אך אני אוכלת את עצמי .