אמא מיואשת ומתוסכלת מבקשת עזרה

הי מגי,
אני לא מוסמכת לענות לך באופן מקצועי ולכן אני מספרת את סיפורי האישי. תקחי מה שמתאים לך.
אני ילדתי לפני חצי שנה והבת הגדולה שלי בת 5. החודשיים הראשונים לאחר שהקטנציק נולד היו כל כך קשים. היא חזרה להרטיב במיטה צעקה והרביצה לנו אמרה לנו מה היא חושבת עלי ואיך שאני מזניחה אותה מאז שאח שלה נולד. בכיתי ימים ולילות . אבל גם הבנתי שזה חלק מההתמודדות שלה. היא אף פעם לא הוציאה את זעמה על אחיה. הקדשתי לה שעות רק שתינו ביחד ושיתפתי אותה בכל דבר שקשור בטיפול התינוק . בסוף זה עבר והיום היא לא יכולה רגע בלעדיו. היא כמו אמא קטנה , היא עוזרת לי ואני יכולה לסמוך עליה בעיניים עצומות.
ממה ששמעתי יש ילדים שהמשבר מגיע בהתחלה ויש שזה מגיע אחר כך ובכל מיני צורות.
פשוט תאהבי אותו ותביני שקשה לו , כי עד עכשיו זה היה רק הוא אבא ואמא.
תיהי חזקה.

שלום מגי
האם התנהגותו של בנך החמירה על רקע לידת אחיו?
אם כן, אני מציעה לומר לו משהו בנוסח: "מאז שנולד X אני רואה שאתה מרביץ הרבה ומתחצף, גם בבית וגם בגן. מאז שהוא נולד, אנחנו לא רק איתך, לא משחקים רק איתך ולא נמצאים רק איתך וצריכים לטפל הרבה ב-X, כי הוא לא יודע לעשות שום דבר לבד. יכול להיות שזה גורם לך להרגיש מאוד כועס ועצוב" . הידיעה שלו שאת מבינה את המתחולל בעולמו הפנימי תקל עליו מאוד.
מספר שיחות עם פסיכולוג יכולות לתת הכוונה והבנה לגבי התנהגותו של הילד והארגון המשפחתי החדש, ויכולות להקל עליכם מאוד. אם הגננת חושבת שמדובר בילד מחונן (חכם מאוד) אני מציעה לגשת לייעוץ. ילדים מחוננים סובלים פעמים רבות מהפער בין התחום הקוגנטיבי לרגשי, פער אשר יכול לבלבל אותם מאוד וליצור מתח.
בברכה,
שרון באומל
פסיכולוגית קלינית