בלי צעקות...

שלום מירית,
נראה י שלקחת על עצמך משימה בלתי אפשרית. נראה לי שטוב תעשי אם תשיגי עזרה לחלק מהשעות האלה לפחות.
בנוסף את יכולה לנסות להנהיג חיזוקים חיוביים, מדבקות ופרסים, על התנהגויות שאת מגדירה מראש.

האם את באמת סבורה כי גידול שלושת הילדים בכוחות עצמי הם "משימה בלתי אפשרית"?!
אני מניחה כי ישנן נשים רבות שנמצאות במצב דומה לשלי אך מצליחות להתמודד ביתר קלות. יתכן שהדבר נובע מהעובדה כי הם קיבלו בילדותם מודל בריא לחיקוי בתחום ההורות. (המודל שלי היה בעיקר צעקות וסטירות קלות - בו האמא היא השולטת ביד רמה ...) כך למשל יש לי גיסה עם 8 ילדים (דתיים לאומיים) והיא מגדלת את כולם בשלווה מעוררת הערצה...

שלום מירית,
אני חושבת שלגדל 3 ילדים צפופים בגיל בלי עזרה, בלי צעקות ובלי לאבד את השפיות זו משימה קשה מאוד.
בודאי העובדה שלא היה לך מודל טוב היא מקשה, אבל גם בלעדיה, זו סיטואציה שדורשת עזרה.
אני לא יודעת מה הסוד של גיסתך, ואם זה כל כך מוצלח אולי באמת כדאי לשאול אותה. אני מניחה ששם זו סביבה אחרת, תרבות אחרת, יום חינוך ארוך בחלק מהמסגרות, ילדים גדולים שעוזרים עם הקטנים אולי על חשבון הילדות שלהם, דרישות אחרות של האם מעצמה ושל הילדים ממנה ומעצמם, וזה לא כל כך מתאים לתרבות החילונית שבה הילדים הם במרכז ודורשים המון משאבים.

תמיד טוב לשמוע בצורה אובייקטיבית כי הסיטואציה שקשה לך היא גם קשה לאחרים והבעיה היא לא רק בך.
תודה על התמיכה.
ואגב, גם בתרבות הדתית הילד הוא המרכז (לא סתם יש אחוז ילודה גבוה ) אך המשאבים שמושקעים בילד אינם דווקא משאבים חומריים...

שוב תודה.

שולום מירית,
אני שמחה שעזרתי,
אני חושבת שלא הובנתי הובנתי נכון לגבי ההערה שלי בנוגע לתרבות הדתית, כשאנחנו אומרות מרכזיות של הילד, אנחנו לא מתכוונות בהכרח לאותו מושג. הכוונה היא לא לכך שהילד הוא נושא מרכזי בגלל חשיבות החינוך שלו כמו בתרבות הדתית אלא מרכזיות הילד בנוגע לרצונות שלו, הביטוי שלו והראייה של הייחודיות שלו (לאו דווקא בהכרח רק מבחינה חמרית) אבל זה כבר נושא לדיון אחר.