כיצד מספרים???

שלום תהילה,
אני חושבת שנכון יותר שכל הורה יספר לילדים שלו, באינטימיות. לתת לך לספר לילדים שלו, זה כמו לקחת חלק מהתפקידים ההוריים שלו. את לא הורה של הילדים שלו במקומו. אם הוא מתקשה להתמודד הוא יכול לקחת ייעוץ בעניין, כדי לברר מה כל כך קשה להגיד, איזה תגובות קשה יהיה לו לספוג מהילדים, על איזה שאלות יהיה לו קשה לענות ולמה, האם הוא מרגיש אשמה עקב הצעד? אלה דברים שצריך להתמודד איתם בהורות מדי יום לגבי החלטות גדולות וקטנות ולא נכון להעביר את התפקיד הזה למישהו אחר.
לגבי איך לספר - זה פשוט יחסית - פשוט להודיע אינפורמטיבית בצורה ברורה מה הולך להיות - אני מניחה ומקווה שהילדים כבר מכירים אתכם ואת הילדים שלכם. אם לא, זה לא הזמן להודיע אלא לתת כמה שבועות לפחות של היכרות הדדית ובילויים משותפים.
אחר כך אפשר להודיע שעוברים לגור ביחד,היכן זה יקרה, איך זה ישפיע על מקום המגורים מבחינת מיקום, חדרים וכו'. החלק הקשה הוא לא ההסבר אלא השאלות הטענות והמענות שיבואו אחר כך, אם יבואו.
תבינו שמבחינת הילדים זהו סוף של פנטזיה מסויימת שיש לכל ילד שהוריו יחזרו זה לזו. הודעה כזו יכולה לגרום לכעס, תחושת נאמנות להורה השני, חשש לאיבוד המקום שהיה לכל אחד עד עכשיו וכו'.
צריך להגיב לכל זאת בסבלנות, לא לנסות להדוף זאת, לתת הכרה לתחושות שעולות ולהבטיח, וביעקר לעמוד בהבטחה שתעשו הכל כדי שמקומו של כל אחד יישמר עד כמה שניתן.