אמא שדואגת לבן שלה

מריאנה שלום,
לא מסרת הרבה פרטים ולכן קשה קצת להבין מה הגורמים להתנהגויות הללו של בנך. אולם עלתה בי השערה שאולי כדאי שתבחני בינך לבין עצמך. משהו בשאלתך עורר בי את התהיה האם - מבלי להתכוון - את מעצימה את התגובות הרגשיות העוצמתיות של בנך, וכך מתכוונת להרגיע אותו אך מעט נסחפת עמו בפחד או בכעס ומגיבה באופן שמקצין את הרגש. אולי את מאוד חרדה מפני התגובות הללו, ומתייחסת אליו באופן שמלחיץ גם אותו.
כדאי אולי להתייעץ עם קרובי משפחה או חברים שיש להם ילדים באותו הגיל ולשמוע מהם איך הם רואים את בנך. כמובן עדיף מישהו שאת סומכת על דעתו. כך תוכלי להתחיל לבדוק מה בהתנהגות הילד מבטא את קשייו ומה הוא תוצר של החרדה האפשרית שלך ממצבים רגשיים עוצמתיים.
מקווה שהכיוון בתשובתי היה ברור,
שירי

שירי שלום לך
אולי את לא הבנת למה אני התכוונתי ..
אני רוצה שתדעי לך שהתיעצתי עם מאד אנשים בקשר לעצבנות שלו שהוא מכה את הראש שלו ומכאיב לעצמו וכולם מופתעים ..
אני יודעת שהוא מרביץ לעצמו כאשר אנחנו אומרים לו שאסור לעשות או שאנחנו לא נותנים לו מה שיבקש .. אולי נכון מה שאמרת שאני מתכוונת להרגיע אותו אך מעט נסחפת עמו בפחד או בכעס ומגיבה באופן שמקצין את הרגש..
בשביל זה אני דואגת ואני רוצה לדעת איך להתנהג במצבים האלו כי יש דברים שצריך למנוע ממנו ולא לתת לו כל מה שהוא רוצה .
איך אני יכולה למנוע ממנו בלי לעצבן אותו ? איך להתנהג במצבים האלו שהוא מכאיב לעצמו ?
תודה לך .

מריאנה שלום,
ראשית אני מצטערת שלא עניתי לך, משום מה פספסתי את שאלת ההמשך.

לגבי בנך,
כשהוא מרביץ לעצמו הדבר מעיד על עוררות מאוד גדולה, שיכולה לנבוע מכעס, תסכול וכדומה. התגובה המתאימה עם ילד בגילו, היא פשוט לחבק אותו בצורה מספיק תקיפה (לא כואבת) שהוא ירגיש כמה שיותר את המגע החם שלכם. במקביל, יש לומר מלים מרגיעות בצורה נינוחה. משהו בסגנון הדברים הבאים: "אתה מאוד כועס עכשיו, אבל אמא לא מרשה לך להרביץ לעצמך. לא להרביץ ל-X, X ילד טוב", וכדומה.
המטרה היא כפולה - ראשית למנוע ממנו לפגוע בעצמו, ושנית להרגיע אותו גם באמצעות המגע וגם באמצעות הדיבור שלכם שבעתיד יופנם לדיבור פנימי מרגיע.
בהצלחה,
שירי