פרידה מהמשפחתון בסוף יום

שלום נעה,
לא כל כך ברור למה את מתכוונת כשאת מציינת את המושג "התפרקות" , האם מדובר בהשתטחות על הריצפה? בכי? בעיטות לכל כיוון עם רגליים והידיים? כמה זמן זה נמשך? או האם מדובר בהתרפקות, מין התפנקות כזו שבה הוא מפסיק להחזיק את הגוף שלו, ופשוט נמרח על הריצפה?
מתי עוד קורות "ההתפרקויות" האלה?
אם תוסיפי פרטים על כך אכול לנסות להבין טוב יותר מה קורה ולנסות לעזור לך.

שלום סמדר,
בפעם הראשונה כשכתבתי "התפרקות" הכוונה הייתה "התרפקות" - כלומר,
כשהוא שומע את השם של המטפלת שלו, הוא חוזר על השם בשמחה ובחיוך בסוג של *התרפקות* על השם (כך גם אם אני מזכירה לו שמות של ילדות מהגן - הוא חוזר על השם בשמחה ובצליל שמבטא את זה שהוא מכיר את השם הזה.....)

בפעם השניה - כשכתבתי שהוא "מתפרק" לפעמים בבית, ובגן פחות, התכוונתי שהוא משתטח על הרצפה בעצבים, לפעמים בועט ברגליים, לפעמים "נשפך" על הרצפה (כמו שתיארת - נמרח על הרצפה) במצבי עצבנות (הרבה פעמים "מריחה" כזו על הרצפה הופכת לעצבנות יותר ברורה אחרי כמה שניות...), והבנתי שבגן זה קורה פחות (לפי המטפלת הוא כנראה למד את זה מהבנות הגדולות יותר שהתחילו בבירור כבר את גיל שנתיים....).היום כשבאתי לקחת אותו שאלתי על ההשטתחויות - והמטפלת אמרה לי שהוא כבר עושה את זה לפעמים גם בגן... אבל עדיין נראה לי שהוא עושה את זה פחות שם.

דרך אגב, היום באתי לקחת אותו והוא דווקא התנהג די "כרגיל" (כלומר, לא "קפא" כמו בדרך כלל....).

תודה על התייחסותך, ואני מקווה שהפעם הייתי ברורה יותר.

שלום נעה,
ההתרפקויות וגם ההתפרקויות של בנך הן נורמליות מאוד לגילו. גם נורמלי שזה קורה יותר בבית, אכן הבית הוא המקום להתפרק בו ושם אמורים להכיל זאת. הוא זקוק להחזקה ואיסוף, גם מילוליים וגם פיזיים. כלומר כשהוא מתפרק וצורח כדאי לאסוף אותו לחיבוק ולהרגיע אותו, ללוות במילים את מה שקרה (היום סבתא באה לקחת אותך ולא ידעת, זה עשה לך קשה בלב ועכשיו בא לך להתפרק קצת, אין דבר, אמא פה עכשיו והיא תאסוף אותך, הנה חיבוקי, וכו'). לאט לאט, עם הגיל והעיקביות בהכלה שלכם הוא ילמד לקשר את המילים לרגשות שלו ויוכל יותר ויותר להכיל את עצמו לבד. כרגע הוא עוד תינוק, וזה יקח עוד זמן.

תודה סמדר,
רציתי לחדד את השאלה שלי - אני יודעת שה"התפרקויות" הללו נורמליות לגילו
(תיארתי אותם רק כחלק מהתיאור הכללי של ההתנהגות שלו - מתוך ידיעה שאלו דברים נורמלים...).

מה שרציתי לשאול זה בעיקר בנוגע למצב שבו הוא "קופא" במקום כשבאים לקחת אותו מהגן
(לעומת פעם - שהיה רץ בשמחה אלינו)
האם זה מצביע על משהו בעייתי (ביחס שלנו אליו (כי הוא לא שמח לקראתנו....), במשפחתון וכ'ו)

תודה בכל מקרה, ואשמח אם תוכלי להתייחס לחלק הזה.

שלום נעה,
אכן הבנתי את שאלתך. אני חושבת שהקפיאה קשורה גם היא לתחושה הכללית שלו שצריך לאסוף ולהכיל אותו ולפרש לו את תחושותיו יותר. אין כאן לדעתי כרגע בהכרח תגובה פתולוגית כלשהי שאי אפשר לפתור בהכלה מילולית ופיזית שלו ושל האיורעים שעוברים עליו.
גם כשהו אקופא אפשר לאסוף אותו, לחבק אותו ולומר לו משהו כמו "אולי אתה מרגיש מבולבל כי פעם סבתא באה, אבל עכשיו זו אני" וזה יחבר לו בפנים את מה שקורה לו ולמה הוא קופא ויעזור לו להשחרר אותו בהמשך.