זקוק לעיצה בדחיפות

שלום רמי,
לפי התאור שנתת לא נראה שמדובר בהכרח בבעיית תקשורת, אם כי הגננת רואה את הילד כל יום וסביר להניח שהתמונה שיש לה יותר מלאה מהתאור שקיבלתי באינטרנט למרות שניכר שניסית לפרט מאוד.
מהתאור שלך נראה שלילד שלך יש צורך גדול בשליטה ולכן מתקשה להתסגל לסיטואציות משתנות ושאינן בשליטתו ולכן גם מעדיף את החבר האחד המוכר שלו.
ייתכן שהדבר נובע מכך שלא תמיד היו ערים בסביבתו להתאים את התנאים ליכולת הריגשית שלו. ולכן אולי הוא מרגיש קטן וחסר אונים בעולם שאין לו כלים ואין לו כוח להשפיע עליו ולכן הוא מנסה להפעיל שליטה בדרכים היחידות שהוא מכיר (התפרצויות זעם, היצמדות לילד מוכר) למרות שהן א יעילות ולא משרתות אותו כבר.
לדוגמה כשאבא משחק עם ילד בן 4 הוא לא תמיד אמור לנצח אותו, כי ברור שהכוחות בין אדם מבוגר לילד בן 4 הם לא שווים. כשמבוגר משחק עם ילד הוא אמור להתאים את עצמו ליכולת של הילד, ללמד את הילד איך לנצח, לפעמים קצת לוותר, ורק באופן הדרגתי מאוד לעבור לשחק עם הילד לפי הכללים של המשחק, כשהילד רכש ביטחון ויכולת להתמודד בצורה שווה יותר עם המשחק. סוג כזה של ראיית צרכי הילד מבחינה ריגשית אולי דורש מיומנות שאתם כהורים צריכים בה חיזוק. זה לא קשור לחום ואהבה שאתם בודאי נותנים בשפע, אלא משהו נוסף שצריך לשים לב אליו כשאתם מגדלים את הילד, ואולי כדאי לכם לגשת להדרכת הורים כדי ללמוד על כך עוד.
בנוסף ובהמשך לכך יש צורך לתת לילד עוד כלים של התמודדות עם תסכול מלבד התפרצויות זעם, לשם כך אתם צריכים להיות ערים למה היה לו קשה, לתת לכך הכרה, לתווך לו זאת במילים, לתת לו פתרונות אחרים וכו'.