אי רצון ללכת לגן

חלי שלום,
נראה שהצטרפו כאן כמה גורמים יחד - לידת האח לאחרונה (וידוע כי הריון ולידה גורמים לילדים "להיצמד" להורים יותר מבעבר סביב תקופת הלידה), אולי נטייה של הילדה להימנע בסיטואציות חברתיות וגם התגובות שלך. אני אתייחס לאינטראקציה בין התנהגות הילדה להתנהגות המבוגרים כי זה המקום בו ניתן - וחשוב - לשנות ולהשפיע.
נראה שהמעבר לגן מאופיין בהתנהגויות קיצוניות מצדך אשר עשויות להחריף את החרדה של הילדה. ההסתגלות לגן לא היתה צריכה להיעשות על-ידי אמך אלא על-ידי אחד ההורים. על אף שהסבתא טיפלה בה, זה ברור שאת האמא וצריכה להיות זו שמסייעת לה להסתגל. לא כתבת אם יש אבא בתמונה, אם הוא נמצא - הוא גם היה צריך להיות בהסתגלות. כלומר, כל המעבר של בתך למסגרת נעשה בצורה לא מספיק הדרגתית ולא על-ידי הדמות המתאימה. ברור לי שיש אילוצים חיצוניים, אך היה רצוי להתמודד עמם ככל האפשר, בוודאי שבשבועות הראשונים לגן. לאחר מכן, ההחזרה הביתה נשמעת לי מאוד דרמטית אף היא. ייתכן שבתך מבינה מההתנהלות הזו, שפרידות הן דבר מאוד מאיים וכואב כי הן נעשות באופן חד מדי, וגם המבוגרים חושבים כך כי בסוף משאירים אותה בבית צמודה לאמא. כלומר, האפשרויות הן - או ניתוק חד ומכאיב, או היצמדות ללא מרחב. אלו שתי אפשרויות שאינן מיטיבות עם הילדה.
בנוסף, על אף ההמלצות שקיבלת על הגן, לא ברורה לי התנהלות הצוות. זה ממש לא מקובל ואף נורא בעיניי, שהיו ימים בהם הילדה היתה בעגלה כל היום! כולכם יחד הייתם חייבים לחשוב על פתרונות יצירתיים להתמודדות עם הילדה, למשל - להביא אותה ברגל כך שלא תהיה האפשרות של הישארות בתוך העגלה. אני חושבת על בתך, בכמה חרדה היא נמצאה עד כדי כך שלא הסכימה לצאת מהעגלה, ואיזו הרגשה נוראית היתה זו עבורה להישאר בעגלה כל היום בעוד ששאר הילדים משחקים.
אני חושבת שחשוב מאוד עבור הבת שלך, לחוות חוויה אחרת בגן. היא בגיל בו היא זקוקה מבחינה התפתחותית למסגרת חברתית, וחשוב להראות לה שעולם הילדים יכול להיות מעניין ומהנה, ולא רק הקשר עם המבוגרים הקרובים. אני ממליצה שתחפשי מסגרת של משפחתון קטן ואינטימי, עם יחס מטפלים/ילדים טוב. ואז תבקשי מאמך שתשמור על בנך הקטן, ואת תלכי כל בוקר עם בתך לגן עד שהיא תסתגל. כמובן שיש לערב גם את אבא בהסתגלות. וכדאי להתייעץ עם צוות המשפחתון כיצד לסייע לה ככל שניתן.
בהצלחה,
שירי