שינוי רציני בהתנהגות

שלום חיים.
סביב גיל שנתיים מגלים ילדים 2 תגליות חדשות על החיים שהן בד בבד מסעירות ומפחידות. התגלית הראשונה הינה כוחם היחסי בעולם. דהיינו, הם מגלים פתאם שהם לא כל יכולים כמו שחוו עד אז, ושיש דברים ש"המבוגרים" יכולים לעדות והם לא. זוהי תחילת ה של העצמאות כיוון שילדים בודקים בשלב זה עד כמה הם יכולים לעשות כל מיני דברים ועד כמה הם יכולים להשפיע. התגלית השנייה הינה הנפרדות. ילדים בגיל זה מגלים את היותם יישויות נפרדות ואת הקרובים להם כיישויות נפרדות בעלות צרכים ורצונות משלהם.
על רקע התפתחות טבעית זו, נכנסו בנותיך לגן, ואני מתארת לעצמי שהחרדה הטבעית מפני הנפרדות, התעצמה עקב הנפרדות והפרידה האובייקטיבית. לפיכך, הייתי אומרת משהו בנוסח: "עכשיו התחלת ללכת לגן חדש. הכל שם חדש, וזה בלי אמא ואבא. לפעמים זה יכול להיות מפחיד". על אף שאני מתארת לעצמי ששפתה עוד לא בשלה, משהו מהאינטאונציה והכוונה המרכזית היא תבין. הידיעה שלה שאתה מבין את המתחולל בעולמה הפנימי תעזור לה מאוד. בנוסף, הייתי מציעה לקחת עבורה משהו אהוב במיוחד מהבית, אותו היא יכולה לאחוז ברגעי המצוקה בגן. ובנוסף, לכתוב ספר מיוחד עליה (מחברת עם כריכה קשה וצבעים יספיקו). הספר יכול לכלול את שמות הגננות, סדר היום בגן הילדים האחריםן וכו' וכן לתת לגיטימציה לרגשות השליליים המתעוררים ברגעי הפרידה וכן לאחר מכן בגן. העיסור בנושא ומציאת פתרונות ודרכי התמודדות חדשים יעזרו לה לצלוח תקופה קשה זו.
אגב, עקב היותה תאומה, אני מציעה לעשות את אותם הדברים גם לאחות שהסתגלה היטב, כדי שהיא לא תפתח תסמינים דומים כתוצאה מקנאה.
לגבי הלילה: לילה הוא גם פרידה משמעותית עבור ילדים קטנים. לכן הייתי מתנהגת באופן דומה. דהיינו, מתן הסבר, קריאת סיפורים לגבי הלילה (למשל: "סיפור על ילד שלא רצה לישון לבד" - מאוד מתאים לגיל). בנוסף, הוספת בובה/שמיכה אהובה או כל דבר אחר איתה במיטה.
בהצלחה
שרון באומל
פסיכולוגית קלינית