מידע רפואי
פורומים
- קרינה סלולרית, סרטן
- אוסטאופורוזיס
- כושר גופני
- סוכרת נעורים, סוכרת ילדים
- רפואת מטיילים
- השאלת ציוד רפואי, ציוד שיקומי, ציוד אורטופדי
- פילאטיס
- נוירולוגיה, אפילפסיה
- כבדי ראיה, מחלות רשתית, ראיה ירודה
- דלקת פרקים, ראומטולוגיה
- פדיקור
- רפואת כף הרגל - פודיאטריה
- הכנה ללידה, קורס הכנה ללידה
- אימון אישי, קואצ'ינג
- בנות, העצמה נשית
מאמרים וחדשות
יועצים בתחום
טובי פלד
פסיכולוג ילדים ונוער פסיכולוג מומחה בעל קליניקה פרטית. מטפל ומאבחן פעוטות, נוער ומבוגרים. עובד בבתי ספר ובארגונים ציבוריים.ד"ר אליהו סמואל
פסיכותרפיסט ילדים ונוער פסיכותרפיה, פסיכואנליטיקאי. למד רפואה באונ` ת"א, התמחה ברפואת ילדים ובפסיכיאטריה של הילד והמתבגר. עבד כרופא פסיכיאטר בכיר ברמת חן ובהמשך שימש כמנהל יחידה בגיל הרך. הקים גן לילדים אוטיסטים. מנהל שירות פסיכיאטרי של הילד והמתבגר בב"ח ולפסון. יועץ מערכת החינוך באזור המרכז. עוסק בפרקטיקה פרטית בתחום הפסיכותרפיה בתל אביב בכל הגילאים.
מנהל הפורום

- ייעוץ בבקשהחגית16/10/2007
ביתי בת 3.8 ילדה פקחית נבונה ומאוד בוגרת לגילה.
השנה נכנסה לגן עירייה עם 35 ילדים, בשנתיים הקודמות היתה בגן פרטי עם 13 ילדים סה"כ.
תקופת ההסתגלות בשבוע הראשון היתה קלה ציפיתי לקצת יותר קושי ושמחתי שזה עבר בכייף. אך מאז שחזרה לגן לאחר חופשת סוכות הכל השתנה.
בבוקר בגן בוכה וצורחת כדי שלא אלך לעבודה ואחרי חצי שעה לפעמים קצת יותר כשאני עוזבת אותה בגן היא ממשיכה לבכות ואני הולכת עם כאב לב לעבודה וחושבת עליה בלי הפסקה.
בנוסף מאז שנכנסה לגן היא לא מוכנה להכניס שום אוכל לפה וגם בבית צריך להתחנן אליה כדי שתאכל ואז היא עושה טובה וזה גם במידה ויושבים לידה ומאכילים אותה היא פשוט נראית סובלת כשהיא צריכה לאכול, לפני הכניסה לגן החדש היתה אוכלת יפה ולא היו לנו איתה בעיות.
כל הזמן בבית היא בוכה שהיא לא רוצה ללכת לגן, שלא אוהבים אותה, ולא משחקים איתה.
לטענת הגננת היא משחקת יפה עם כולם וכולם רוצים בחברתה.
אני ובעלי ממש אובדי עצות מה לעשות? האם זהו משבר שהיא עוברת? בבקשה תשובה במהרה.
תודה.* המידע המוצג כאן אינו מהווה ייעוץ רפואי או תחליף לו, כל הסתמכות על המידע היא באחריותך בלבד. הגלישה באתר היא בהתאם לתקנון האתר הסתגלות לגן
שרון באומל17/10/2007שלום שלי
הייתי מציעה לקחת את ביתך לשיחה ולומר לה "שמתי לב שבזמן האחרון מאוד קשה לך להיפרד ממני בבוקר. את בוכה הרבה ולא יכולה לתת לי ללכת לעבודה. בנוסף, אני שמה לב שקשה לך מאוד לאכול. אני רוצה לעזור לך. אני רואה שאת סובלת. אולי תגידי לי מה קורה". ילדתך בגיל מספיק מבוגר כדי לומר. אם היא לא מאפשרת שיחה ישירה אפשר לעשות את אותו דבר באמצעות משחק. למשל: לשחק בבובות ולשחק תפקיד של בובה שנורא בוכה שאמא לוקחת אותה לגן, ולראות איך היא תגיב ומה היא תאמר.
בנוסף, אם קיים כעת שיוני במשפחה, אפילו תחילת היריון (אותו ילדים תמיד מרגישים....) או כל שיוני אחר, ייתכן והיא מגיבה לשיוני הזה, ויש להתייחס לכל הקושי בהתאם ולומר לה דברים בהתאם.
בברכה,
שרון באומל
פסיכולוגית קלינית מומחית לגיל הרך* המידע המוצג כאן אינו מהווה ייעוץ רפואי או תחליף לו, כל הסתמכות על המידע היא באחריותך בלבד. הגלישה באתר היא בהתאם לתקנון האתרלקביעת תורסגירה
שאלות ותשובות נוספות שעניינו את הגולשים שלנו
ערוץ הבריאות
.jpg)
האם את/ה אלכוהוליסט/ית?
.jpg)
.jpg)
.jpg)






.jpg)
