ילדה מוותרת מראש מפחד להכשל

ביתי בת השש הובחנה כילדה מחוננת. לאחרונה הפסיקה כל פעילות גופנית מובנת. חוג ג"אז חוג התעמלות ואפילו התעמלות בבית הספר. בכל פעם היא מפסיקה את הפעילות בבכי וטוענת שהיא לא מסוגלת לעשות את התרגילים שזה קשה לה פיזית ושאם היא לה הכי טובה היא לא רוצה להמשיך. נראה לי כי היא מבינה מנטלית שכדי להיות טובה במשהו היא צריכה להתאמן. היא גם מבינה שהגוף עובד אז יש קצת כאב. אבל בכל זאת היא לא מוכנה להמשיך. את החוגים הפסקתי כי זה אמור להיות כיף אבל התעמלות בבת הספר היא צריכה לעשות והיא מסרבת בתוקף יושבת בפינה ובוכה.
כיצד עלי להתמודד עם התחרותיות והפרפקציוניזם שלה? איך אני יכולה להביא אותם לפרופורציות נכונות? בנוסף היא גם לא מוכנה לשחק כל משחק קופסא שיש בו אפשרות לנצח כיוון שאינה רוצה להפסיד. אם בכל זאת מסכימה לשחק במהלך המשחק מפסיקה בבכי והיסטריה מפחד להפסיד.
כשאני משוחחת איתה היא מבינה ומבטיחה להשתדל ולנסות אבל נראה כי הפחד להפסיד ולא להיות הטובה ביותר גדול ממנה והיא בסופו של דבר מפסיקה את הפעילות בבכי. "אני לעולם לא אצליח" "זה היום הגרוע בחיי" וכו,
בבקשה עזרו לי להתמודד עם הבעיה. למורים וגם לי נגמרו הרעיונות כיוון שמנטלית היא מבינה אך רגשית אינה מסוגלת ליישם.
תודה מראש