התקף זעם

שלום נעמה,
אני לא מספיק מכירה אתכם כדי לדעת למה זה קשור. אני לא יודעת כמה זמן הוא לוקח ריטלין, האם הריטלין זה דבר חדש? כי אם לא אז למה דווקא עכשיו הוא מגיב כך? אלה שאלות שאת צריכה להפנות לרופא שלו.
אני לא יכולה להגיד לך, בגלל שאין לי הכרות מוקדמת איתכם מה לעשות באופן כללי בכאלה מצבים. אני כן יכולה להגיד שההתרשמות שלי היא שבמקרה הזה, ניסית מאוד לשנות את ההתנהגות שלו כדי שתתאים לנסיבות ולא ניסית (או לפחות לא כתבת שניסית) לשמוע אותו ולהבין רגע, ברוגע מה קרה לו. יכול להיות שהוא קינא נורא שאת עדיין בבית הספר אבל הוא מפסיד אותך. יכול להיות שבזמן הפעילות המשותפת את היית איתו אבל הראש שלך היה אולי עסוק בתפקיד שלך בועד. אולי הוא הרגיש שהוא בכלל לא היה במרכז מעיינייך באותו יום, למרות שאולי הוא מאוד חיכה ליום הזה, הוא מאוד גאה בך ואוהב אותך ורצה שגם את תהני להיות איתו ולהיות אמא שלו ליד כולם. ואולי (אולי) מה שהוא קיבל זו אשה מאוד חשובה ומאוד עסוקה, אבל לא בו. לכן אולי היה צריך כמה דקות של תשומת לב אישית ממך, לבד בלי כולם, בלי נוקשות, בלי כעס, בלי אוירה של בושה שהוא מתנהג רע אז לוקחים אותו הבייתה כי הוא נורא מאכזב, אלא כמה דקות להירגע ולהקשיב לו, לצייר איתו בצד ואחר כך שיחזור לכיתה. קצת גמישות והקשבה אולי הייתה עוזרת לו. יכול שבשבילו הכל היה נוקשה ולחוץ מדי.

תודה על תשובתך,
הוא לוקח רטלין בערך 4 חודשים ותמיד כשאני מגיעה לבית הספר קיימת אותה התנהגות מצידו.
אני מקדישה לו המון תושמת לב בעת שהותי בבית הספר וכאשר הוא קורא לי אני עוזבת הכל ונמצאת איתו. זה לא פעם ראשונה.
ניסיתי לספר את הסיפור בקיצור ולא פירטתי לפרטי פרטים, אז להערותייך -
ברגע שזה קרה המורה היתה מאוד אמפטית ונתנה ללו אפשרות שאני אשאר שם בתוך הכיתה , הוא לא היה מוכן. נשארתי איתו עוד שעה בחוץ במסע הבנות ושכנועים וגם זה לא עזר. ניסיתי להבין אותו, לשאול אותו לדרבן אותו. הוא נכנס פשוט לבכי ולא היה מוכן להקשיב בכלל. אני לא רוצה להגזים ולאמר אבל זה נראה כמו מישהו שנכנס לקריז. אחרי שהלכנו מבית הספר עוד שעה וחצי הוא היה במצב הזה וברח לאמצע הכביש.
חבר של הוריי ניסה להרגיע אותו, ואחרי כחצי שעה הוא בא איתו הביתה ושוב הוא ברח.

איך אפשר להתמודד עם דבר כזה? האם עליי לתת לו לצרוח ברחוב? הוא היה כמו בעמוק.

נעמה

שלום נעמה,
משהו אחד נשאר לי לא ברור בפרטים שאת מתארת. אם בלאו הכי נשארת איתו בחוץ ל"מסע שכנועים והבנות" אז למה לא נשארת כבר וציירת איתו כמו שהוא רצה? לא ברור לי מה פירוש שלא מצאת טעם להישאר איתו בבית הספר ולצייר בחוץ - הטעם הוא שזה מה שהוא ביקש, למה אי אפשר היה להענות לזה לרבע שעה עד שיירגע? זה נשמע שנהיה מאבק כוח- או שיקבל מה שאתם מציעים לו או שלא יהיה כלום, ולא ברור לי למה כל כך עקרוני היה לא להתחשב במה שביקש.
גם המצב שבו את בבית הספר עסוקה בדברים אחרים והוא צריך לקרוא לך כל פעם, הוא מצב לא פשוט, אפילו אם את נענית לו פיזית מייד, זה מעמיד אותו כל פעם במצב שהוא צריך לקרוא לך ושלא מובן מאליו שאת איתו. (אם הבנתי נכון את הסיטואציה ביום ההורים והילדים שאת מתארת).
ברור לי שעצם העובדה שאת בועד ההורים נובעת מהשקעה רבה שלך ואיכפתיות שלך כלפי הילד. עם זאת הוא רק בן שמונה ועדיין לא יכול להבין את זה, מבחינתו אולי הוא צריך שאת תהיי לידו בזמן פעילויות ההורים והילדים, שהוא לא יצטרך לקרוא לך כל הזמן כי יש לך עיסוקים יותר חשובים, ובזמן שאתם ביחד הראש שלך יהיה באמת איתו, ולא תדברי מעל לראשו עם מישהו אחר בקשר למשהו קריטי שצריך לארגן. ואם אין ברירה ובכל זאת מישהו צריך לארגן ולא יכולת להיות נטו רק איתו, אז לפחות לתת לכך הכרה שמבחינתו זה לא מספק ולשבת איתו כמה דקות בחוץ ולצייר איתו.
בכל אופן לשאלתך האם לאפשר לו לצרוח באמצע הרחוב - ואיך תמנעי ממנו,?לא נשמע מהתאור שלך שנמצאה דרך להשתלט עליו במצב הזה.
בעיני לצרוח זה פחות גרוע, לסכן את עצמו את באמת לא יכולה לאפשר לו.
נראה לי שאם הילד מגיע למצבים שמסכנים אותו, כדאי לפנות לטיפול ולהדרכת הורים מסודרת. ובהקדם.

מתשובתך ניכר כי עליי לבצע כל מה שהוא מבקש. זה מה שעשיתי עד עכשיו וזה לופ שקשה לצאת ממנו. אני חושבת שזה קצת מוזר לשבת מחוץ. לכיתה עם אמא ולצייר. אני נותנת המון תשומת לב לבני, עד כדי שאחרים אומרים שאני מבצעת כל מה שהוא רוצה.. נראה לי שתוך כדי כתיבת דברים אלו הגעתי לתובנה שהוא פשוט רגיל לכך שאני עושה כל מה שהוא מבקש ופתאום היה לו מוזר שאני לא נהנית לו וזו הבעיה. קשה היה לי לראות אותו במצב הזה והוא התחיל להכות בי ולשבור דברים.
לדעתי ילד לא צריך גם לקבל דברים שאני לא מסכימה איתו בהם ולא להגיב כמו שהגיב. יכול להיות שטעיתי בתגובתי אך עדיין לדעתי תגובתו היתה חריגה מאוד מהתנהגות של ילד מאוכזב, או מקופח או חסר תשומת לב ביום ועד ההורים. עובדה שכל ההורים הלכו ורק אני נשארתי ואף אחד לא הגיב בצורה הזו.

שלום נעמה,
אני ממש לא חושבת שאת צריכה לעשות כל מה שהוא מבקש. אני חושבת שיש משהו באמצע בין לעשות מה שהוא רוצה לבין להתנגד לו בעקשנות רק כדי שזה לא יצא שהוא מקבל את מה שהוא מבקש.
כמו שציינתי בתשובתי הראשונה, אני לא מכירה אתכם מספיק, ולמשל לא יכולתי לדעת שיש לך דפוס של קושי להציב לו גבולות. רק בגלל זה כדאי שתיגשי להדרכת הורים.
אני חושבת שבכל מקרה עשית מה שהוא ביקש, נשארת איתו בחצר שעה, את אותו זמן היה אפשר להעביר בצורה נעימה יותר, אם כבר בלאו הכי נשארים שם.
נוצר כנראה מצב שאו שאת נכנעת לו או שאת נלחמת בו, ובשני המקרים נראה לי שאתם לא ממש נהנים זה מחברתו/ה של זה.

תודה רבה על תשובתך המורחבת

נעמה עם המערכת תפרסם את ההודעה ,אז זה בסדר
נעמה קראתי מה שכתבת ,ותרשי לי
1] הילד מכה אותך [מה הוא רואה בבית ??]
2] כל ההורים הלכו ואת נשארת איתו . [אז את יכולה לראות את הבעיה ,מי יוצא דופן ??]
הילדים תמימים והם לא אשמים בכלום
כי לא לימדו אותם
הייתי מציאה לך ,ללכת לקורס של גידול ילדים
ולתת לו דוגמא טובה בבית
ולא להתווכח ליד הילד
מקווה שלא פגעתי בך
את כמו יהלום שקצת צריך ללטש אותו
שהיה בהצלחה