"שנתיים האיום" בגיל שנה ו-3 חודשים?

הוא מאוד מאוד אוהב כלבים ומשחק עמם ללא כל פחד, אך פוחד ומתבייש (טומן ראשו בצווארי) עם אנשים שאינו רואה ביום-יום.

לאחר שאהב מאוד את האמבטיה היומית החל לפני כחודשיים לצרוח בהיסטריה רק מהידיעה שעומד להתרחץ. הוא אינו פוחד ממים, ומשחק עם אחיו כשהוא בתוך האמבטיה בכיף רב (גם בגן הוא נוטה לחפש שלוליות ולהתפלש בשמחה, אוהב לרחוץ ידיים)

אין לו בעייה במגע, אנחנו גרים במושב והוא נחשף למרקמים שונים באוכל ובמגע ולא נרתע מדבר.

שירי שלום,
אכן לכל ילד יש את האופי שלו, על המעלות והקשיים שבכך. ההשוואה בין תאומים היא אוטומטית כמעט. יחד עם זאת, כדאי שתשתדלו שלא ליצור "מעגל", בו אתם תופסים כל אחד מהם כשונה, ואז הוא מעצים את התגובות הנפרדות ובכך מחזק את תפיסתכם אותו. גם הילד ה"קשה" יותר וגם הילד ה"קל" יותר מפסידים מראייה כזו של ההורים אותם, כי אז יש להם פחות הזדמנויות להרחיב היבטים נוספים בהם.
באופן ספציפי לגבי שאלתך - כדאי להבחין בין מספר תכונות שאת מתארת. התקפי זעם הם התנהגויות של כעס רב כלפי הסביבה, ויש דרכים מאוד יעילות להתמודד עמם. אני מבינה שכבר קראת על כך וכיצד להגיב. את מקשרת היטב את העובדה שהוא בתחילת התפתחות השפה להתנהגויותיו, ובוודאי כשיוכל לבטא עצמו במלים תהיה לו אפשרות להתנהג באופן שונה. יחד עם זאת, קצת היה לי קשה לקרוא את האמירה לגבי בנך שהוא "תלותי". הוא ילד ככ קטן וצעיר, וברור שהוא זקוק לחברת ההורים, לנוכחותכם ולתמיכתכם במידה רבה ביותר. לכן כדאי לראות איך ניתן לעזור לו ולנהל את היומיום באופן שיענה יותר על צרכיו. העובדה שבגן אין התנהגות יוצאת דופן, עלולה להעיד על כך שבסהכ התנהגויותיו הן בטווח ההתנהלות המצופה מגילו. גם ההתנהגויות שציינת בתוספת, אף הן תואמות לגילו בהחלט. לכן כדאי לנסות לראות אם בכז יש דפוס בהפגנות הכעס או הרצון בקרבה אליכם, ולראות כיצד לסייע לו בזמנים אלו.
בהצלחה,
דר' שירי שדה שרביט

כשאני בבית אני לא יכולה לסגור את דלת השירותים או המקלחת כי הוא פשוט יוצא מדעתו...
הוא צורח עד לב השמיים, רוצה כ-ל- ה-ז-מ-ן בידיים (בעיקר שלי).
עוד דבר - הוא מתעצבן כל כך כשהדברים לא מסתדרים בדיוק כפי שהוא רוצה (עד לרמה שאם הבקבוק מוגש לו בקצת זווית, ולא כך הוא התכוון, הוא יזרוק את הבקבוק ויכעס, ולא ישתה, על אף שהוא רעב, ורק אחרי כמה דקות, אם התזמון יהיה מושלם, הוא יסכים לשתות (ורק לבד! שזה אחלה, הוא מאוד רוצה להיות עצמאי בתחום האוכל) הוא גם מתעצבן סתם ופשוט משתטח על הרצפה ובוכה לפעמים.

היחס שלי אליו מאוד חם בכל מצב, אני מודה שלפעמים אני נשברת כי פשוט כבר אין לי כוח לבכי הזה...

היחסים שלו עם בנזוגי מאוד טובים, אבל הוא קצת מתייחס אליו כמו אל דוד חביב, ועם כל האהבה והנתינה שלו, בנזוגי מרגיש שהילד פשוט לא שם עליו. (זה קורה בעיקר כשהוא בא לאסוף את כולנו בערב מסבא וסבתא האהובים... חשבתי שאולי זה קורה כי זה הדבר שמסמן לו את סוף היום).

אשמח לקבל המלצות ושיטות יעילות :-)

שירי שלום,
נראה שהילד חש יותר מתוח בבית מכפי שהוא בגן, ומאפשר לעצמו יותר לבטא את הרצון להיות איתך ואת הקושי שלו. ייתכן גם שזה חלק ייחודי שיש לו לעומת אחיו התאום, ואז הוא מקצין את ההתנהגות (כפי שכתבתי בתחילה). קשה לי לומר יותר כי אני לא מכירה אתכם.
יש שני דברים שעשויים לעזור כאן - ראשית לבחור את נקודות העימות. אם יש משהו שאת יודעת שבאופן קבוע מאוד מסעיר אותו ואת יכולה למנוע זאת מלכתחילה - מה טוב. כמובן שיהיו נקודות חיכוך רבות נוספות ובהן רצוי להציב גבולות ולנסות להרגיע אותו באמצעי אחר (מוצץ, חפץ אהוב, הסחת דעת שיעילה איתו, וכדומה). בנוסף אני מבינה שהמתח בא לידי ביטוי בעיקר איתך, וזה המקום בו אבא מאוד יכול לעזור. לאבא יש תפקיד משמעותי בחיים שלו וכדאי שתקדישו חשיבה איך להפוך את אבא לדמות יותר דומיננטית. רצוי להבטיח להם זמן אישי יחד ולא בסוף היום, ללא נוכחות אחרים (וכמובן לדאוג שלאבא יהיה משהו דומה גם עם בנו השני). בעצם גם את וגם בן זוגך מבטאים תחושה שהילד הוא זה שמוביל את הקשר - איתך הוא כעסן, עם אבא הוא די אדיש. הבן שלכם הוא צעיר מדי מכדי להיות מסוגל להבין את היחסים ולנהל אותם. אתם אלו שתתוו את הדרך לפי העדפותיכם, ויש לכם בגילו את הכוח לעשות זאת.
בהצלחה,
שירי

נראה לי שאאמץ מספר נקודות שניתן לעבוד עליהן!
:-)