התמודדות עם ילדה בת7 שאיבדה את אביה

שלום, לפני שנתיים וחצי נפטר בעלי באופן פתאומי בשנות השלושים לחייו.ביתי הגדולה היתה אז בת ארבע וחצי(יש לי עוד ילדה כיום בת ארבע).שתיהן נכחו בעת הארוע. מאז ומתמיד (עוד לפני המקרה) היתה לה נטייה להתקפי בכי,כעס וזעם בעיקר בסמיכות לזמני מחלה,שאף פעם לא באו לידי ביטוי בזמן מסגרות(גן או בית ספר) אלא רק בבית בעיקר מולי או בן משפחה קרוב כמו סבא וסבתא. לאחרונה ההתקפים נהיו אלימים(היא לא משתלטת על הזעם ומזיקה לסביבה ואולי קצת לעצמה גם) ובסופם היא בוכה ו אומרת שהיא לא יכולה לשלוט עליהם ובוכה(מיותר לציין שגם אני מאבדת במהלכם את קור רוחי).דיברתי איתה ושאלתי אם קשור לעניין אביה ואמרה שכן שמאוד קשה לה ועצוב לה בלעדיו(עד היום לא דיברה על הנושא בפתיחות),ואפילו הורדנו את התמונות שלו מרחבי הבית. האם את חושבת שכדאי להמשיך בשיחות איתה וזה עשוי לפתור חלק מהבעיה או שייתכן ומדובר בבעיה פיזולוגית?(היא גם היתה בטיפול בביביליותרפיה במשך שנה).כמובן שיש גם קנאת אחיות ברקע ומאוד חשוב לה שאמצא בן זוג שיהפוך לה לאבא(היתה לי מערכת יחסים של שנה שהסתיימה לא מזמן).היא לא רוצה ללכת לייעוץ חיצוני. תודה