כלו כל הקיצים :(

עליי לציין שבמשך כל הזמן ניסינו להמנע מלתייג אותה כילדה "קשה" "מפונקת" או "בעייתי", תמיד מצאנו תירוצים והסברים.... עייפה, רעבה, עצבנית..
כמו כן, כל פעולה בסיסית, גוררת מאבק, להתרחץ, לסדר את החדר, לאכול.

תודה,

שלום לך,
לא תארת איזה משבר היה כשניסית להקדיש לילדה זמן לבד. אשמח אם תתארי זאת.

החלטתי לפנק אותה והלכנו לקנות נעליים.
מדדנו נעליים, קנינו ושמחנו.
המשכנו לחנות ספרים, הייתי צריכה לקנות משהו והיא החליטה שהיא רוצה חוברת. הסכמתי גם את זה. בחרה אחת לה ואחת לאחיה.
ואז החליטה שהיא רוצה דיסק לפסח של יציאת מצריים.יש לנו את הדיסק בבית ומעבר לכך כבר היה נראה לי יותר מידי בזבוזים.
לא הסכמתי ולא ויתרתי.
התחילה ליילל , להציק, לרטון,לקחה את הדיסק ושמה בקופה, עד שבסוף נאלצתי לאיים שלא אקנה לה כלום, כעסה ויצאנו מהחנות.
המשיכה להסתובב בעצבים וכעס וכבר שכחה את הנעליים שקנינו ואת הכיף שעשינו.
המשיכה בסצינה שלא הסכמתי לקנות לה ארוחת ילדים (בשביל הצעצוע כמובן), ומי שראה מהצד בטח חשב שאני אמא נוראית שלא קונה לילדה לאכול.מיררה בבכי.
ועוד כל מיני כאלה סצינות מיגעות :(

תודה רבה לך על ההתייחסות!!!!!!!!!!!!!!!!

לפני כחודש בדיוק, חזרתי לעבודה אחרי 9.5 חודשי חופשת לידה
אין לי ספק שכולם נהנו מהתקופה הזו
הייתי רגועה, היה לי זמן לכולם
הייתי משאירה אותם לפעמים איתי בבית ליום כיף
הייתי מארגנת את הבית בבוקר ואוספת אותם אחה"צ , פנויה לחלוטין בשבילם
היום אני עובדת במשרה מלאה, טסה מהבית מקסימום בשבע ובעלי מפזר אותם
חוזרת בארבע בדיוק, עם הלשון בחוץ,ומתחילה לדאוג לכולם ולהכל יחד
בתקופה זו, הכל היה תקין
תמיד ידעה לדרוש ו/או לעמוד על שלה אבל "לא",היה "לא.זה לא היה חמור כמו לאחרונה.

ושוב תודה, תודה

שלום לך,
אכן את בעצמך מחברת את החיבור שלאחרונה נהיה שינוי מאוד גדול בבית. עבור ילדים זה שינוי גדול ובבת אחת. וגם עבורכם.
עקב השינוי, יש לך ציפיה שכולם יקלו עלייך, כי את עם הלשון בחוץ וזה נורא קשה. אני יכולה להבין אותך.
אבל כנראה שהילדה שלך לא יכולה להבין אותך, ולמה שהיא תוכל? היא רק בת 6.
את מרגישה שאת עושה למענה הכל וכשהיא מתנהגת לא יפה, זה נראה לך נורא ואיום ואולי גם כפיות טובה נורא גדולה, את צועקת עליה בחזרה ורוצה שהיא תחזור להתנהג יפה. למה בעצם?
ילידם לפעמים מתנהגים לא יפה.
ילדים שמתנהגים בשתלטנות הם לרוב ילדים שבפנים בלב מרגישים מאוד חסרי אונים והם מנסים לשלוט בעולם כדי להחזיר לעצמם את תחושת השליטה ולהחזיק את עצמם. לילדה שלך חסר ליווי ריגשי לקשיים שלה. היא מרגישה לא מוחזקת, לא מובנת, החיים משתנים לה במהירות, הדרישות ממנה גדלות, היא הכי גדולה, כי המשפחה גדלה ואבא ואמא עובדים, וכנראה שריגשית היא מרגישה לבד, לא מצליחה להכיל את עצמה.
עצם הרעיון להקדיש לה זמן לבד הוא יפה ובמקום, אלא שהזמן הזה צריך להיות מלווה בהכלה ריגשית ולא בהכרח או לא רק בקנייה חומרית.
המקום שבו היא התחילה לכעוס הוא הזדמנות מצויינת לכך. את לא צריכה לקנות לה כל מה שהיא רוצה, ולדעתי זה לא מה שהיא רוצה, היא רוצה את אמא שלה בחזרה, וכל המתנות שבעולם לא יספיקו לה.
אני לא הייתי קונה לה את הדבר האחרון, אלא יוצאת איתה מהחנות, לא מתרגשת מהבכי, הולכת הצידה, מחבקת אותה, ואמרת לה שאת יודעת שבזמן האחרון היה לה נורא קשה, והיא מתגעגעת אלייך, והיא צריכה נורא מהר להיות ילדה נורא גדולה ולהיות בגן ובצהרון, בלי אמא ואחר כך כשאמא חוזרת היא קודם כל מתפנה לקטנים ואז היא שוב לבד, וזה עצוב לה בלב והיא מקנאה וכועסת. וחשוב לך שהיא תדע שאת אוהבת אותה מאוד, והיא ילדה מדהימה, ואת תמשיכי להקדיש לה זמן לבד באופן קובע וזה יהיה הזמן רק של שתיכן, שתהיו ביחד ותספרו אחת לשניה דברים, ויהיה לכם כיף וגם אם היא תכעס בזמן הזה זה לא נורא כי את אוהבת אותה בכל מקרה, גם כשהיא מתנהגת לא יפה.
לדעתי זה יעזור יותר מצעקות.
בהצלחה.