.

נ' שלום,
שאלתך נוגעת בכאב עצום ועמוק שאין מלים לתארו. שמתי לב שלא נתת כותרת לשאלתך. מוות של ילד זה מקום בו המלים אינן תמיד מתאימות.
משאלתך אני מבינה שחלק ממך עסוק במוות של בתך הבכורה, והדבר טבעי. יחד עם זאת, חשיפה של המידע הזה מוקדם מדי בחיי בנותייך עלולה להיות להן מזיקה. ההבנה שאחותן הבכורה נפטרה תציף אותן בחרדה אדירה לגבי הוודאות של המשך חייהן, רצון לטפל בכם ההורים ולשמור עליכם שלא תדעו צער שוב, תחושות של תחרות מול האחות המתה, אשמה על מותה ("אולי אני הייתי צריכה למות במקומה?)" וכדומה. לכן כדאי לדחות ככל שניתן את החשיפה למידע באופן ישיר ומכיוונכם. בנוסף, ייתכן כי אלו הן תחושות שגם אתם ההורים מרגישים, גם אם אתם "יודעים" שאין סיבה לכך. זהו חלק טבעי מהאבל. אם את מרגישה שתחושות אלו מציפות אותך מאוד, ייתכן ותוכלי להיעזר בתמיכה עבור עצמך (למשל בקבוצות של אמהות ששכלו ילדים).
אם בבית יש תמונות או מזכרות של בתך הבכורה, כשבנותייך יתייחסו לכך, תוכלי לספר להן על אחותן בהדרגה. לומר בתחילה את שמה, אחכ כשישאלו מה הקשר שלה אליכן, תוכלי לומר "היא מהמשפחה שלכן", וכדומה. אולם את העובדה הנוראית שאחותן נפטרה יש לדחות כאמור ככל שניתן. רצוי גם להימנע בשנים הראשונות מלחשוף אותן לפרטים נוספים. באופן עקרוני, עדיף לראות מה יבוא מהן ואלו שאלות וחרדות יש להן, ולא להוסיף מיוזמתך מידע שאין להן כלים להתמודד עמו.
כל זאת כמובן הוא עדיין מוקדם כי הן צעירות מאוד.
ולבסוף, חשוב מאוד שכשאתם מספרים לבנותיכם על אחותן המתה, לסיים בהתבוננות אופטימית על חייכם כיום - יחד עם הכאב על האסון הנורא שפקד אתכם, אתם חובקים היום שתי בנות שבוודאי תורמות רבות לאושרכם.

שלכם,
שירי