שתי חברות טובות ...

שלום רינת,
קודם כל את צריכה לעזור לביתך למצוא אלטרנטיבות, כלומר למצוא חברות אחרות. אחרי שיהיו לה עוד אופציות והיא לא תישאר מבודדת, את בהחלט יכולה לומר לה שמפריעה לך ההתנהגות של החברה הזו אצלכם בבית ואת מעדיפה שהיא תזמין חברות אחרות.

אני רק תוהה אם זה בסדר לשתף אותה ודרך להסביר שאותה ילדה מאוד לא מוסיפה לה?!
האם להיות ישירה?
אני מוצאת את נעה שלי מגנה עליה ואף משקרת עבורה.
מה גם שלא רוצה לפגוע בחברה הזו.
תודה על העזרה

שלום רינת,
אני מבינה שמשהו לא מרגיש לך נוח סביב דיבור ישיר על העניין. אולי תפרטי למה? כי אני לא בטוחה שאני מבינה את המרכיבים של ההתלבטות שלך.
נשמע לי שאת לא רוצה לצאת "רעה" מול נועה שלך וגם לא מול הילדה.
לפעמים כהורים אנחנו שמים כל מיני גבולות כדי להגן על הילדים שלנו, וזה יכול להיתפס בצורה לא נעימה. זה לא אומר שאנחנו "רעים". אם אנחנו בטוחים וישירים במה שאנחנו עושים גם הילדים מפנימים את ההגיון שבכך עם הזמן.
ישנה כמובן אפשרות להיות לא ישירה, זה ייאלץ אותך מצוא כל מיני תירוצים, והבנות לא יבינו שמצופה מהן להפסיק להיפגש כי זה לא נאמר בצורה ברורה ואת תצטרכי כל פעם להתמודד עם העניין הזה מחדש, ולא אחת ולתמיד.
אפשרות אחרת היא לדבר עם ההורים של הילדה, ולהגיד שהבנות התחברו ביניהן, אבל כשהבת שלהם אצלך יש כל מיני התנהגויות שקשות לך והיית שמחה אם היה ניתן למצוא לזה פיתרון, כי אחרת יהיה לך קשה לארח אותה. גם זה עלול לפגוע, אבל אולי ניתן למצוא דרך להגיד את זה בצורה עדינה וחמה, שתאפשר שינוי ואז לא תהיי חייבת לפסול את הילדה הזו כחברה של ביתך.
בהצלחה.

זה לא להיות רעה שקשה לי, לא בא לי שנועה תפנה את הדיבור הזה כלפי אותה חברה.
הוריה מתגרשים ונראה שהחינוך כרגע לא בראש סדר העדיפויות.
אני גם לא יכולה לפתוח זאת מול ההורים, אין לי שום שיח איתם. נראה לי בעייתי.

בכל אופן, אחרי שיומיים נועה מבקשת להפגש עם אותה חברה.
דיברתי איתה, הסברתי שזו לא מתנהגת בהתאם לחוקים החברתיים בבית ו"שאם את רוצה להזמין אותה את צריכה לקחת אחריות עליה ולהסביר שאצלנו לא מתנהגים ככה".
נועה מיד גוננה עליה בבכי ועלבון ואמרה "000 כבר מתנהגת יפה, היא כבר לא עושה שטויות".

ואכן כך היה, הן שיחקו יפה. נועה באמת לקחה אחריות ואף החזירה למקום אחרי שהחברה הלכה.

אני זוכרת כשהייתי ילדה מקרים בהם ההורים לא אהבו את החברים ואותי מגנה עליהם בדם (משקרת )

נועה ואני פתוחות אחת עם השנייה, אני תמיד מדגישה בפניה שאין צורך להסתיר ולשקר גם אם נראה שזה לא יתקבל,

מה עושים עם שקרים מהסוג הזה ?

שוב מודה על התשובות המכוונות.
איזה פורום נהדר

שלום רינת,
נראה לי שפתרת יפה את הבעיה. את צריכה להבין שנועה ילדה קטנה מאוד עדיין, היא רק בת 5, ליידם בגי הזה אין לפעמים מנגנונים מספיק משוכללים כדי להתמודד עם בעיות כל כך מורכבות ועדינות, ואז לפעמים הפיתרון הכי זמין הוא לשקר. אני גם לא יודעת אם זה בדיוק שקר, זה יותר הכחשה כזו בפני עצמה - כאילו לא ייתכן שהמציאות כל כך מאכזבת, זה בטח לא ככה, זו סוג של התגוננות לא משוכללת בפני כאב. זה לא אומר שהי אלא פתוחה איתך או שהיא ילדה שקרנית. נשמע לי שהיא ילדה מאוד רגישה, ועם ההתפתחות הריגשית והחברתית שלה היא תמצא דרך לעשות דברים ולהגיד דברים בלי לשקר.