התקפי זעם ועוד..

שלום דניאלה,
נשמע לי שמערכת היחסים עם הילדה הידרדרה זמן ארוך עד שהגיעה למצב כזה. אתם בטח מרגישים חסרי אונים, מותשים וכועסים והיא מרגישה בודדה ודחויה.
אין טעם בעונש שאתם נותנים לה, הוא גם לא עוזר וגם מחזק את תחושת הבידוד והדחיה שלה וגורם לה נזק.
עד שתגיעו לטיפול, תנסו למצוא על מה ניתן לחזק אותה באופן חיובי, מה בכל זאת טוב אצלה או היא עושה טוב.
כרגע היא רגילה לקבל תשומת לב רק בדרך הזו צריך לאפשר לה לקבל תשומת לב גם באופנים אחרים, על התייחסויות שלכם להתנהגויות חיוביות שלה (גם צריך לחפש אותן במיקרוסקופ) אם היא אכלה יפה, התלבשה והלכה לגן/בית ספר כל דבר.
כמו כן בזמן ההתקף עצמו יש להפסיק את האלימות אם ישנה ולהחזיק אותה פיזית, עד שהיא נרגעת.,

היא מקבלת חום ואהבה לאורך כל היום וחיזוקים חיובים על כל "פיפס" שהיא עושה.
שכחתי לציין זאת, אין לה הזדמנות לחוש דחויה, לכן התמיהה על ההתנהגות השלילית הזאת.

היי דניאלה,
לא אמרתי ולא רמזתי שהיא לא מקבלת אהבה. אבל באותם רגעים שהיא משתוללת ואתם כועסים היא מרגישה דחויה, לא בגלל שאתם מתכוונים, ולא בגלל שניתן לעשות את זה אחרת כרגע, אבל זו מציאות מצטברת מבחינתה, זו חוויה שקורית לה הרבה ואין לה באותם רגעים דרך לחבר בין האהבה והחום שהיא מקבלת בהזדמנויות אחרות לבין אותם רגעים שהיא מרגישה שהיא הילדה הכי רעה בעולם. (אני בכוונה מקצינה קצת כדי להמחיש את החוויה).
אני לא דיברתי על הסיבה להתפרצויות שלה אלא על התוצאה של המעגל הסגור שנכנסתם אליו. עכשיו כבר קשה להבחין בין סיבה לתוצאה. זה כמו הביצה והתרנגולת. אתם כועסים והיא מרגישה רע, ואז היא משתוללת ואתם עוד יותר כועסים ואז נוצרת חוויה של דחייה אפילו שאתם מאוד אוהבים אותה בשאר הזמן.