התנהגות חריגה אצל בן שנה

מנהל הפורום

טובי פלד
טובי פלד
לקביעת תור אצל טובי פלד ללא פרסום בפורום
 
  • התנהגות חריגה אצל בן שנה
    רונית
    25/04/2010

    שלום רב,
    שאלתי נוגעת לבני בן השנה וחודש,בן זקונים,רביעי במספר.
    הילד מתוק ומפונק,כולם משחקים איתו ומנשקים אותו כל היום,פשוט בבת עיננו,עם זאת שמתי לב שבכל פעם שהוא מתעצבן מעט או שמשהו לא ניראה לו הוא מתחיל לבכות לדפוק את הראש ברצפה,או בקיר או בלול,בעצם במה שנמצא לידו. זה מפחיד,זה ניראה מפחיד וגם מסוכן כי הוא יכול לעשות לעצמו נזק,אני אומרת לו בצורה תקיפה"אסור" ומחזיקה את הראש שלו שלא יטיח אותו והא מפסיק באמת.
    השאלה היא,מדוע בכלל הוא פיתח את דפוס ההתנהגות הזה? והאם זה אומר שהילד בעל טמפאמנט סוער ועצבני? כי אנחנו מגדלים אותו עם כל האהבה שבעולם.
    דרך אגב,אחותו שגדולה מימנו בשלוש שנים הייתה עוצרת את הנשימה שלה ונהיית כחולה כשהייתה קטנה ומשהו היה מעצבן אותה או כשהייתה בוכה. הרופא אמר שהיא פשוט ילדה חכמה שיודעת להשיג מה שהיא רוצה.האם גם פה זה העניין?

    תודה מראש

    * המידע המוצג כאן אינו מהווה ייעוץ רפואי או תחליף לו, כל הסתמכות על המידע היא באחריותך בלבד. הגלישה באתר היא בהתאם לתקנון האתר
    לקביעת תור
    סגירה
    התנהגות חריגה אצל בן שנה

    הוספת תגובה

     

    לקביעת תור או פניה אישית למומחה ללא פרסום בפורום

  • התנהגות חריגה אצל בן שנה

    סמדר ריינר
    25/04/2010

    שלום רונית,
    הבן שלך כפי הנראה פיתח את ההתנהגות כיוון שאין לו עדיין כלים אחרים לתאר ולהגיד מה קשה לו. עם הזמן, ועם התגובה המזועזעת שלכם, כפי הנראה לעניין, הוא התחיל גם להרוויח רווח משני של תשומת לב ודרמה.
    טוב מאוד שאת אומרת לו אסור בצורה תקיפה והוא מפסיק. בהמשך כדאי ללמד אותו גם כלים נוספים - למלל עבורו את הסיטואציות - למשל כשהוא לא מקבל משהו, הוא נעלב, מתעצבן ומרגיש רע אבל אין לו מילים לזה, הוא יודע שמשהו לא בסדר אבל לא לגמרי אפילו יודע מה. לכן כדאי להגיד לו משהו כמו:"זה מעצבן נורא שלא קיבלת את הסוכריה, אולי במקום זה נשחק קצת עם הכדור" וכו' כלומר לעזור לו להבין מה קורה לו במילים ולהציע אלטרנטיבה. בהמשך הוא יוכל להגיד בעצמו במילים מה קורה ולמצוא דרכים להסתדר בלי לדפוק את הראש.

    * המידע המוצג כאן אינו מהווה ייעוץ רפואי או תחליף לו, כל הסתמכות על המידע היא באחריותך בלבד. הגלישה באתר היא בהתאם לתקנון האתר
    לקביעת תור
    סגירה

    הוספת תגובה

     

    לקביעת תור או פניה אישית למומחה ללא פרסום בפורום

  • תשובה

    זהבה
    25/04/2010

    אני מודעת לכך שטעיתי בכך שמעולם לא הכנתי אותה למצב שבו ייכנס גבר לביתנו. כשהכרנו הוא היה מגיע לביתנו כחבר של המשפחה. עם הזמן היא שמה לב לקירבה בינינו ופשוט אסרה עלינו לשבת אחת ליד השני ובטח של יהיה מגע פיזי (להחזיק ידיים וכדומה). בתי נפגשת איתו אחת לשבועיים. בשבתות שהיא נמצאת איתי ולא אצל אביה, אנחנו נוסעות אליו להעביר את השבת . היא כן רוצה ללכת אליו כיוון שכיף לה אצלו ובבית שלו הוא מקבל אותה יפה, קונה לה ארטקים וממתקים שיהיה לה כיף, בימים חמים ממלאים לה בריכה במרפסת, ואנחנו יורדות לגן המשחקים שמתחת לבית שלו רק שתינו ואפילו הוא קנה כלבה כיוון שהוא יודע שהיא מאוד אוהבת כלבים, ומתי שהיא רוצה הכלבה באה אלינו לבית. בלילה כשאנחנו ישנות אצלו אני ישנה איתה באותה מיטה כדי שלא תרגיש מנודה. הכל בסדר עד לרגע שאני יושבת לידו ולא לידה (ואני ממש משתדלת להיות רוב הזמן איתה),או משהו שדומה לזה. אנחנו רוצים לעבור לגור ביחד , אבל במצב כזה זה יהיה בלתי אפשרי. נראה שהיא ממש שונאת אותו. אני מדברת ומסבירה לה שכמו שלה יש חברים גם לי יש חברים והיא צריכה לכבד אותם ולהתנהג יפה, אני כל הזמן אומרת לה כמה שאני אוהבת אותה ושאותה אני אוהבת לפני כולם, ואני קונה לה מתנות אין סופיות ומחבקת ומנשקת, אבל היא משוכנעת שאין דבר כזה שאני יאהב אותה יחד עם עוד מישהו. אני מגיעה למצבים שלפני שאנחנו הולכות אליו אני מתחננת אליה שתתנהג בנימוס. וזאת לא היא כי היא ילדה מאוד חכמה ומאוד מנומסת בד"כ.
    היא מספרת לאנשים שהיא שונאת אותו. אני ממש אובדת עצות. זה כבר 8 חודשים. אני לא רוצה שזה יימשך שנים. היום זה הוא, ואם אעזוב אותו בשבילה, זה יכול להיות מישהו אחר. מה עליי לעשות כדי להשכין שלום?

    * המידע המוצג כאן אינו מהווה ייעוץ רפואי או תחליף לו, כל הסתמכות על המידע היא באחריותך בלבד. הגלישה באתר היא בהתאם לתקנון האתר
    לקביעת תור
    סגירה

    הוספת תגובה

     

    לקביעת תור או פניה אישית למומחה ללא פרסום בפורום


שאלות ותשובות נוספות שעניינו את הגולשים שלנו