חרדת נטישה

שלום ללי,
בהחלט ייתכן שיש קשר בין המעברים של המטפלות למצוקה של ביתך. המצוקה הזו היא גם טבעית, ילדים בגיל הזה עוד לא מפנימים את המושג שנקרא "קביעות אובייקט" כלומר היא עוד לא מבינה שגם כשהיא לא רואה אותך את עדיין קיימת, והיא בוכה בהיסטריה כי היא בטוחה שנשארה לבד בעולם. זו הרגשה איומה, והדרך היחידה להתמודד איתה בגיל הזה היא לאפשר כמה שיותר רציפות אובייקט כדי התינוקת תפנים זאת ותוכל להחזיק את הרציפות גם אם פיזית היא לא נשמרת. לא כל כך הבנתי בעצם למה היא לא יכולה להיות צמודה אלייך כשאת בבית? האם אין אפשרות שתיקחי אותה לשבת לידך כשאת נמצאת בחדרים אחרים, או במטבח? למעט כשאת בשירותים, שזה באמת מצב לא נוח, מה המניעה בעצם שהיא תעקוב אחרייך בעיניה מתוך הכיסא שלה, הלול או הספה?

הבעיה היא שעד לא לפני הרבה זמן כך היה והיא היתה איתי בכל מקום בסלקל והייתי מעבירה אותה מחדר לחדר כך רק שבגלל זה היא לא למדה להתהפך בזמן ועכשיו היא גם עדיין לא זוחלת כי היא לא מספיק על הרצפה. ולגרור אות על הרצפה ממקום למקום לא שיך מסרבל ומקשה.
האם הגיוני כזו תלות ? לא מוגזם ? נראלי כי תינוקות בגילה לא מגיבים כך, לפי מה שראיתי סביבי.

שלום ללי,
יכול להיות שהתגובה קצת מוגזמת ויכול להיות שלא, בכל אופן מה שיפתור את העניין הוא לא להשאיר אותה לבד שתתרגל. אז יהיה קצת מסורבל לקחת אותה איתך ולהאיר אותה על הריצפה שתזחל, אני עדיין חושבת שזה פיתרון עדיף על לתת לה לצרוח כשהיא עוד לא יכולה לדבר ולא יכולה להעסיק את עצמה לבד כי היא קטנה מדי.