ילד בן שנתיים שמרביץ ונושך

נעמה שלום
התגובות של בנך הן אופייניות מאוד לגילו. כל עוד השפה והכישורים החברתיים אינם מפותחים דיים (כפי שמצופה מילד שעדיין אינו בן שנתיים וחצי), ילדים מבטאים כעסים ומתח גם באמצעות מחוות גופניות, במקרה זה ההכאה והנשיכות. את מתארת שבנך לרוב אינו נוהג כך, אך אצל סבא וסבתא בשבת משהו קורה שקשה לו אז יותר. אולי הקושי להתחלק עם אחרים בתשומת הלב של המבוגרים, ו/או הקושי להתמודד עם בני דודים שהם מבוגרים יותר ממנו ויכולים לקחת צעצועים, בניגוד לאחיו.
במקרים אלו, בנך עדיין זקוק לך לכך שתנחי אותו כיצד לנהוג ותלמדי אותו איך פותרים מחלוקות, איך מתחלקים עם הזולת ברכוש מוגבל ואיך מתמודדים עם קנאה. גם לנו המבוגרים התשובות לשאלות הללו אינן תמיד ברורות, אז בוודאי שילד בן שנתיים וקצת, לא "יזרום" במפגש חברתי ללא קשיים.
כשהוא נושך, חשוב להגיב מיד ובאופן ענייני. לומר לו מיד לחדול מלנשוך/להכות, למשוך אותו אחורנית מהילד בו פגע. לאחר מכן יש לומר לו לבקש סליחה מהילד, ואז לנסח יחד איתו משפטים שיבהירו מה רצה. למשל: "עכשיו תגיד לדני, אני יכול לשחק גם במשאית?", או: "סבתא לא שמעה שגם אתה רצית להגיד לה שלום, עכשיו תאמר שוב וסבתא תוכל לשמוע אותך", וכדומה. בשום פנים ואופן אין לנשוך את הילד בחזרה. הוא מבין שהוא מכאיב לזולת, וגרימת כאב לו תפגע בו עוד יותר. על בנך להבין שיש דרך נורמטיבית ויעילה יותר לפתור קשיים, אז מה הוא עשוי להבין מנשיכה שלך אותו? שאלימות היא כן דרך לבטא כעס? גם לא הייתי ממהרת לשלוח אותו לעונש, אלא דווקא להדגים לו כיצד ניתן וכדאי להתמודד עם קשיים במהירות וביעילות, ולחזור במהרה לשגרה.
בהצלחה
שירי