מאבדת שליטה

דנה שלום,
את בטח יודעת שבתך נמצאת ב"גיל המרד", בו היא נוטה להתנגד לך יותר מבעבר. בתך מבינה יותר כיצד העולם מתנהל ואת המקום הקטן והצנוע שלה בעולם, ביחס לגורמים אחרים וכמובן למבוגרים המשפיעים יותר ממנה. עד גיל שנתיים, המקום של הכעסים ביחסי הורים-ילדים, הוא יחסית מועט. לאחר מכן, האישיות וההעדפות של הילד מתחילים לתת אותותיהם, ולכן סביר להניח שיהיו יותר מריבות ועימותים. כעס ותסכול הם חלק טבעי מיחסים קרובים, וכמובן שיחסי אם-בת הם כאלו.
חשוב לציין, שהתדירות שהזכרת היא נמוכה יחסית, ואם את צועקת על בתך חמש פעמים בחודשיים, דיינו. לכעס באמת יש גם תפקיד חשוב, כי הוא מסמן לבת שלך גבול, ומתי היא עוברת אותו.
מה אפשר לעשות? נראה שעבורך קשה יותר להתמודד עם התקף בכי של בתך. אם את מנסה להרגיע אותה מספר דקות והיא עדיין בוכה ולא מאפשרת לך לעזור לה, תוכלי להעביר אותה לחדרה ולאפשר לה שם לנוח למעט זמן. עבור הרבה ילדים, זו הזדמנות להתארגן, "להתאפס", ולחזור לעולם כשהם רגועים יותר. את יכולה לקחת את כלל האצבע המאוד כללי, שאם היא בוכה מאוד יותר מחמש דקות ואת לא מצליחה להרגיע אותה (כלומר, הבכי גם לא פוחת בעוצמתו), תאמרי לה שהיא עוברת לנוח בחדר, והיא תוכל לצאת כשהיא תהיה יותר רגועה. ייתכן שזה יעזור לה. המעבר לחדר אינו עונש, אלא אפשרות לאסוף את עצמה. גם אנחנו כמבוגרים הרבה פעמים מנתקים מגע ממי שקשה לנו איתו, ואז חוזרים לדבר אח"כ כשהעצבים קצת שוככים.
בהצלחה,
שירי

אני רק רוצה להדגיש שהצעקות הן לא סתם צעקות, אני ממש צורחת עליה.
יש פעמים נוספות שאני מרימה את הקול, אבל לא ברמה של צרחות כאלו.

עניין הבכי הוא לא ממש התקפה. יש לה ימים (לא מעטים) שלא משנה מה אנחנו עושים או מה קורה מסביב היא מתבכיינת בלי הפסקה כמו שקרה אתמול- התבכיינה "זה שלי זה שלי" הסברתי שהמשחק באמת שלה אבל החבר בה לשחק איתה ביחד ,שהוא לא לוקח לה את המשחקים, כמו שהיא משחקת אצלו והוא נותן לה... אחר כך כשהלכו עשיתי אנלהציה והיא בכתה "לא רוצה לא רוצה והשתוללה" - אמרתי בסדר תכף מסיימים. (היא רגילה לאנלהציה), א"כ עברנו לאמבטיה והתנגדה ושם כבר בכתה יותר ולא סתם התבכיינה- הסברתי שצריך להתקלח, זה חשוב.... שנעשה ציק צק ונצא... ואז אחרי שכלום לא עזר צרחתי, היא נבהלה ושתקה.

אני לא כל כך רואה שבאחד מהמקרים שכתבי לך פה היה מתאים להכניסה לחדר להרגע.אשמח לשמוע איך אם כן. כי הפתרון נראה לי טוב אם באמת היא בוכה בלי הפסקה.האם להכניס אותה לחדר להרגע בזנמן שחבר פה היה יכול להיות נכון? אובזמן אנלהציה? (לעצור את האנלהציה)? בטח שבזמן המקלחת לא אוציא אותה ואחזיר אותה שתרגע, או שכן?

בהמלצת מכרה שהיא מדריכת הורים, כאשר הגברת הקטנה לא מתנהגת כראוי .סתם לדוגמא מטפסת על הספא וקופצת ואחרי אזהרה והסבר היא לא יורדת. אני אומרת שלא נעים לי להיות איתה כשהיא לא מקשיבה והולכת. במקרה הזה היא תמיד מתחילה לצרוח יותר ולרדוף אחרי ואז כשאני מסתובבת אליה היא נרגעת ולא חוזרת על המעשה יותר. אבל במקרים שהיו אתמול זה גם לא נראה לי אפשרי.

הדוגמאות האלו הן מעטות יש עוד הרבה כאלו...

דנה,
כמובן שעדיף שלא להגיע לכדי צרחות. כמעט תמיד יש מקומות בהם ניתן לעצור לפני שהמצב מידרדר לעימות חריף ביניכן. למשל, בתיאור שלך לגבי אותו יום, לא ברור אם היתה הפסקה בין האירועים השונים, או שלאחר הקושי עם החבר עשיתם אינהלציה ומשם עברתם לאמבטיה. גם לפני האמבטיה אני משערת שהיא לא מתנגדת רק לאחר שנכנסה אלא כבר כשמגיעים לחדר האמבטיה או כשאת מתחילה להפשיט אותה. גם כאן אפשר לשים אותה בחדר להירגע קצת.
יש המון דרכים לגדל ילדים ואנשים שונים מגיבים בדרכים שונות. אני אישית לא הייתי נוהגת כפי שייעצו לך. אני חושבת שללכת מפני ילד כשהוא מתנהג באופן שלא מקובל על ההורה, זו תגובה שלא כדאי לנהוג בה באופן גורף. מה את משדרת לילדה כך? לדעתי, עובר מסר שאת תעזבי אותה כשהיא לא מתנהגת כרצונך (לא סתם היא רודפת אחרייך בבהלה) ובנוסף את לא מתעמתת איתה ומעצבת את ההתנהגות כפי שאת חפצה. בנוסף, אם היא משתוללת בסלון, למה שאת תעזבי אותו אם ישבת שם? במקרה כמו שתיארת, אני ממליצה על תגובה אחרת - לבקש ממנה לא לקפוץ, ולומר שהיא עלולה ליפול, להרוס את הספה וכדומה (כל מה שמטריד אותך בהתנהגות); לומר לה שאם היא לא מסוגלת עכשיו לשבת בכיף על הספה אתך, היא לא תוכל לבלות אתך בסלון ותנוח קצת בחדר עד שהיא תרצה שוב לשתף פעולה.
חשוב לי לציין דנה, שאת אמא לילדה מאוד קטנה ויהיו הרבה מצבים מורכבים שתתמודדי עמם. חשוב שתאספי התנהגויות ותגובות מאחרים, ולבסוף תבחרי מה שמתאים למשפחתך, לבתך ולך. התגובות שלך בוודאי יהיו גם שונות בין ילד לילד, וזה בסדר.
שירי

כתבת שלכעס תפקיד חשוב בהצבת הגבולות
אבל האם כעס שמתבטא בצעקות /צרחות לא עלול לפגוע יותר?

והאם זה שהיא באמת נרגעת אחרי הצעקות שלי מסמל שהבינה ש" הלו עברתי פה את הגבול".
או שייתכן והיא פשוט נבהלת ממני יותר מדי...?