מסרב ללכת לגן ובוכה - בן שנתיים

שלום רב,
בני בן שנתיים ילד אנרגטי, מקסים, חברותי, פעלתן ורגיש מאד.
מצד שני, הוא עקשן בצורה בלתי רגילה וחזק מאד באופיו (המכירים אומרים שבדומה להוריו..) אפילו הגננת אמרה לנו שהוא מאד חזק לגילו, למעלה מן הממוצע. היא גננת כבר עשר שנים.
בני היה בגן במשך חודשיים והעברתי אותו לגן אחר משום שהוא בכה ללא הרף כל יום וכל היום בגן והגננת אמרה שהוא זקוק למסגרת יותר אישית.
העברתי אותו לן מדהים, עם המלצות חמות מאד ולאחר שבדקתי היטב את הגננת שהיא מדהימה לטעמי. הגן הוא גדול ומרווח ויש בו ילדים מקסימי ויש בערך 8 ילדים סה"כ עם גננת 1 ו-2 סייעות.
אני רואה שכאשר אני באה לקחת אותו מהגן הוא שמח, צוחק, שר, ומראה לי את כל המשחקים בגן וממש לא רוצה ללכת (זה לא קרה בגן הקודם, שם היה עומד ומחכה לי בוכה...)
אבל בבוקר לפני שהולכים לגן הוא מתחיל בזה שהוא אומר לי שהוא לא רוצה ללכת לגן וממשיך בהתקפי בכי וצרחות אימה שהוא לא רוצה וממש קשה להרגיע אותו ולפעמים כל הדרך אל הגן - מרחק נסיעה 4 דק' - הוא צורח. כשמגיעים לגן הוא עובר לידי הגננת בפרצוף עצוב או בבכי ואני ממש הולכת לעבודה עם לב קרוע.
אני בטוחה באינסטינקטים שלי שהכל טוב בגן.. שוחחתי עם הגננת על כך והיא אמרה שזה עניין של שליטה בי וגם חוסר רצון לעבור מצב כמו שלפעמים קורה לו בגן במעברים מאוכל לשינה או ממשחק ללאסוף משחקים.
היא מציעה לשמור על שיגרה קבועה ככל האפשר ולא להתרגש..
האם אני מפספסת משהו? מה אני יכולה לעשות כדי להקל על המצב?
אני ממש חוששת ואני בעיקר חוששת מה יהיה במעבר בגיל 4 לגן עירייה?
אודה לתשובה מהירה..
מיכל