בן שנתיים - פרידה מאבא

הי,
בני כיום בן שנתיים.. לפני כשנה החלטנו אביו ואני להיפרד, הפירוד לא קל לאף אחד והוביל להמון שינויים ומעברים (אזור מגורים, בית וכו'). השינוי הגדול מכולם קשור בעבודתו של בעלי לשעבר. הוא עובד בחו"ל מרבית הזמן ונמצא בארץ מעט מאוד. כשהוא כאן הוא משתדל לראות את הילד כמה שרק ניתן אולם זה לא מספיק וכמובן שלא נעשה בצורה מסודרת ,קבועה שמשרה ביטחון על הילד. (חשוב לי לציין שטרם הפירוד בעלי לשעבר היה מאוד מעורב ופעיל בחיי הילד). בשלבים הראשונים לא ידעתי לומר כיצד הפירוד השפיע על הילד כי הוא היה עדיין קטנצ'יק, היום אין לי ספק שלא קל לו עם העניין וכל הנושא של 'אבא' הפך לנקודה רגישה. אני חשה שזה חסר לו, הוא מתגעגע אליו מאוד ושמח בטירוף כשהוא רואה אותו, אין יום שהוא לא מזכיר אותו, אומר שאבא בעבודה במטוס ובשבועות האחרונים מציין כמה פעמים ביום שאבא יחזור (כמובן שזה מה שאני שוב ושוב מדגישה בפניו).
עד שלא נמצאים בסיטואציה של גירושין לא שמים לב לדברים אבל בעולמו של הילד הכל מסביב נוגע למשפחות, לאבא ואמא, מסיפורים, תוכניות טלוויזיה, פעילויות בגן, ביקורים אצל חברים ופשוט בכל מקום אני מרגישה שיש משהו שלוחץ לבני על הנקודה שכל כך כואבת לו. אני מרגישה שכל הנושא יוצר אצלו אי שקט מסויים וזה גם מאוד מקשה על החינוך שלו מאחר ויוצר אצלי בלבול וחוסר וודאות - אני תמיד חוששת ולא תמיד עקבית בדברים כי אני אף פעם לא יודעת בדיוק מה מקורם ואם אני מועילה לו או מזיקה לו כשאני מתעקשת על דברים מסויימים. לדוגמא, שנת הלילה כבר חודשים היא בעייתית, שוב ושוב מתעורר וקורא לי ואני לא יודעת כיצד לנהוג, אני לא יודעת אם זה מחוסר בטחון שנוצר אצלו וצורך לראות שאני שם ושהכל בסדר או שזה סתם פינוק ומתיחת גבולות. כבר חודשים שלא ישנתי כמו שצריך וזה לא פשוט.
אשמח לתגובתכן ולעצה שתסייע לי גם בנושא של כיצד להתייחס מול הילד לעניין וכיצד לנהוג איתו בכל הקשור לחינוך וגבולות.
תודה מראש
רויטל