בת 5 עדיין בוכה בבוקר בכניסה לגן

בתי הקטנה בת חמש, עד גיל 3 הייתה איתי בבית ואנחנו מאוד קשורות אחד לשנייה. שנה שעברה בתי נכנסה לגן טרום טרום חובה אם גננת צעירה ומקסימה בלי בעיות, הייתה שמחה והלכה לגן בכיף, אך השנה השתנו הדברים. היא עברה לגן טרום חובה אם גננת חדשה ובחודש אוקטובר אני עברתי תאונה ושברתי את היד. לצערי היא נאלצה לראות אותי מיד אחרי כשבכיתי מכאב וראיתי שהיא מאוד מבוהלת מהעניין, למרות שניסיתי להסביר לה שמאוד כואב לי , אבל יטפלו בי ואני יהיה בסדר,( גם נתתי לה דוגמא כשהיא מקבלת מכה וכואב לה אז היא גם בוכה) לא נראה לי שזה שכנע אותה. לאחר מכן עברתי ניתוח ואשפוז של כיומיים בבית חולים ושיקום די ארוך בבית והדבר כנראה השפיע אליה מאוד ומאז היא מאוד רגישה ועד היום היא בוכה בבוקר שהיא לא רוצה ללכת לגן, מתקשה להיפרד ממני בגן, תופסת לי את הרגל כאילו לא הלכה לגן מעולם.
היא רגישה מאוד ובוכה בקלות זה יכול להיות מהמילה שאמרה לה אחותה הגדולה ובעצם מכל שטות. דיברתי איתה על הנושא והיא טוענת שקשה לה להיפרד ממני על אף שהיא מבינה היטב שאני חוזרת לקחת אותה בצהריים ואמרה שהיא לא אוהבת את הגננת כי היא קשוחה וצועקת הרבה( אמת שהייתה ידועה לי מראש כי גננת נוהגת לצעוק הרבה ולא חמה אך לא הייתה לנו בבררה אחרת.) דיברתי בעדינות אם הגננת להיות יותר רגישה אליה ולשים לב יותר וזה לא עזר, למרות זאת, חשבתי שהעניין הסתדר אך לצערי לא, אי רצון שלה ללכת לגן נמשך.היא גם אומרת לי שהיא לבד בגן ושאין לה חברות ושאף אחד לא רוצה לשחק איתה. מאוד הופתעתי לשמוע כי לדעתי היא ילדה מקובלת ונעימה, הרבה ילדים מזמינים אותה לביתם אחה"צ לשחק וגם כן באים אלינו. אני רואה איך ילדים מקבלים אותה בשמחה בבוקר ואף מנסים לעזור לה להיפרד ממני כשרואים כמה קשה לה. שאלתי את הגננת איך הולך לה מבחינה חברתית והיא אמרה לי שהיא בסדר גמור, שהיא משחקת עם ילדים אחרים, שיש לה חברות וחוץ הרגישות היתר שלה היא לא רואה שום דבר חריג מהבחינה החברתית. לאומת זאת היא מאוד אוהבת את הגננת מחליפה שמגיעה בימי רביעי ורק ביום הזה היא נכנסת לגן בשמחה וחיוך( הגננת מחליפה מחבקת, מקדמת את פניה בחיוך , תמיד שואלת לשלומה וכו')
כמו כן, אני רוצה לציין שבכל הציורים שהיא מציירת לא ניכר שינוי והם ממשיכים להיות עשירים בצבעים ובפרצופים מחוייכים. יש לציין שהיא חוזרת מהגן שחמה וכשאני שואלת אותה איך היה לה בגן היא אומרת שכיף.
אני לא יודעת מה לעשות, ניסיתי כבר הכול, דיברתי איתה , הסברתי,אפילו קניתי לה מתנות קטנות, פרסים, התחננתי שתפסיק כבר כי אמא גם עצובה כשהיא מתנהגת כך, אך שום דבר לא עוזר והיא ממשיכה לבכות .
תעזרו לי בבקשה אני אבדת עצות.