שתי שאלות

שלום דנה,
את מתארת שתי שאלות שאולי הן קשורות אחת לשניה, כי משתיהן עולה שהמסקנה שלך היא שאפשר כנראה להשיג דברים רק בכוח (איומים בשאלה הראשונה ומכות בשאלה השניה) ואת בעצמך לא מרוצה מהמסקנה שהגעת אליה, היא לא נראית לך, ובצדק.
יכול להיות שיש משהו בדינמיקה המשפחתית שלכם שקשור להשקפת העולם הזו שעולה מדברייך שגורם לדברים להיראות כך. אם כך אתם מאמינים (אפילו אם אתם לא רוצים) זה עובר א הידים ומשפיע על התנהגותם.
לגבי השאלה הראשונה, לא תארת מה עוד אתם עושים ביחד בבית, ואיך מערכת היחסים הגיעה למצב שמתעלמים מהבקשות שלך. כמה שעות אתם מבלים ביחד, מתי את חוזרת מהעבודה, מה עוד אם בכלל אתם עושים בזמן הזה, מה תפקידו של האב אם בכלל יש לו תפקיד בעניין הזה, וכו'.
לגבי השאלה השניה, את מציינת שילדים נרתעים מלגעת בו, ובכל זאת יוצא שהוא הולך מכות. אז אולי זה באמת לא רק מהגנה עצמית כבר? הרי אם נרתעים ממנו בלאו הכי, למה הוא צריך להתגונן?

אפרט יותר לגבי המשפחה כי נראה שלא קיבלת את הרושם הנכון.
סדר היום שלנו מאוד מסודר אני חוזרת עם הילדים באחת בצהריים ואנחנו יושבים יחד לאכול ומשוחחים איך עבר היום , הילדים מאוד פתוחים ומספרים לי הכל. אחה"צ הם מאוד עסוקים עם חברים או שאנחנו יוצאים לגינה.אני מבלה איתם כל שעות היום ומאוד מעורבת בחייהם. הילדים בבית עם גבולות מאוד ברורים אבל שאני מבקשת לעשות משהו הם מתעלמים או דוחים את מה שצריך לעשות ורק שאני מאיימת או מרימה קול הם עושים. לגבי אבא, הוא הרבה שעות מחוץ לבית ולכן ישנם ימים שהוא לא רואה אותם כשהוא נמצא הוא משתדל לבלות איתם . יש לו קושי להיות סמכותי. .בעקרון אני הדומיננטית בבית בענייני סדר היום שיעורים ועוד. לגבי השאלה השניה שאלתי היא כיצד להדריך את הילד ,מה לעשות כשמרביצים לו ביה"ס לא עוזר ופשוט יוצא שהילד שלי הפך לשק חבטות ולכן אמרנו לו שיחזיר

שלום דנה,
תודה על הפירוט. אני אמשיך אמשיך בכל זאת לשאול ולברר, כי יש י השערות שאין י דרך לדתע אם הן נכונ ות כי אני לא מכירה אתכם.
את מיהרת לתקן אותי וציינת שסדר היום מאוד מסודר. אני בכלל לא דיברתי על סדר. אבל ייתכן שמיד הגבת מהמקום הזה, כיוון שאת בטוחה שסדר זה דבר נורא חשוב ובטח לזה אני מתכוונת. יכול להיות שאת מאוד עסוקה בסדר של הדברים, ולכן נורא חשוב לך שהילדים יתקלחו יאכלו יעשו כל מיני דברים לפי הסדר שלך. אולי כדאי שתבדקי האם זה לא קוטע אותם באמצע, האם חייב להיות רק סדר אחד והוא הסדר שלך, האם אפשר להתגמש, האם אפשר להתאים את הסדר המשפחתי לצרכים של הילדים - שיום הם באים כך ויום אחרת, ויש מצב רוח אחר או מצב רוח כזה, שהיום יש ילד שצריך ממך דברים אחרים לפני שהוא מתקלח וכו'. יכול להיות שהם מתעלמים ממך כי זה קוטע אותם ולא מתאים לצרכים שלהם, ובמקום להורות להם לעשות דברים אולי אפשר לראות למה הם לא עושים, האם הם באמצע משהו? אם כך אפשר להתייחס לזה, ולהסכים איתם על כמה משחקים הם רוצים עוד להספיק לפני המקלחת, האם אין להם חשק? אולי אפשר לעשות מזה משחק (לפחות לגבי הילד בן ה-6), תחרות מי מגיע למקלחת ראשון. לילד בן 12 בכלל לא הייתי נותנת כל הרבה הוראות, הוא יכול להיות יותר עצמאי בעניין, ולהתקלח בזמנו החופשי. אם זה לא קורה, אז להזכיר לו, אבל בודאי לא לעמוד ולצפות שהוא יעשה באותו רגע, הוא קצת גדול מדי בשביל סוג כזה של פיקוח ושליטה.
לגבי השאלה השניה, נראה לי שבכלל לא הבנת את תגובתי. אני התייחסתי לכך שיש משהו לא הגיוני במה שכתבת. את כתבת שהילד שלך מרביץ רק כשצריך להחזיר למישהו שהתחיל איתו. האומנם? כי לפני כתבת שילדים כבר נרתעים ממנו, אז אם הם נרתעים למי הוא צריך להחזיר? אולי מילד מחזיר הוא הפך לילד יוזם? שווה בדיקה בעיני.
בכל אופן יש עוד דרכים באמצע בין לערב מבוגרים לבין להרביץ. אפשר להזהיר, אפשר לזהות מי מסוכן ולהימנע מקונפליקט מראש, אולי לפעמים יש אי הבנות ופירוש לא נכון של הסיטואציה, תלוי במקרים הספציפיים. נראה לי שכדאי שתעברו איתו על המקרים שקורים ותנסו לברר מה בעצם קרה - ייתכן שלא בכל המקרים נדרשת אלימות כדי ליישב את העניין, ופה צריכים להיכנס לעובי הקורה כדי לטפל בדוגמאות ספיציפיות.

שלום סמדר
ראשית תודה על התגובה המפורטת אך נראה לי שעדיין לא הצלחתי להעביר את המסר.
כשאמרתי יום מסודר ניסיתי להדגיש יותר שאנחנו יחד ברוב שעות היום. לפעמים אנחנו אוכלים בחוץ בצהרים והיום משתנה אבל בסך הכל אני חושבת שהילדים מרוצים מזה שיש סדר יום בבית ואם אין ארוחה מוכנה הם מקטרים כך שלא נראה לי שזו הבעיה בסך הכל .אחר הצהרים הם עושים מה שהם רוצים מבלים עם חברים ומשחקים , אנחנו מתארגנים בערב בסביבות 8 ואם הם מתעכבים ולא נכנסים בזמן למקלחת זה פשוט דוחה את שעת השינה ואחר כך קשה להם לקום בבוקר הייתי רוצה להימנע מלהגיד כל הזמן וניסיתי את זה אך פשוט מה שקרה הדברים לא נעשו
לגבי בני בן ה- 12 מקרי האלימות שהיו איתו במשך השנתיים האחרונות הם פעמיים בלבד לא הבנת לגבי הילדים שנרתעים התכוונתי למקרה שילד שנהג לתת לו אגרופים בכל פעם שהוא עובר לידו ,בני החזיר לו ומאז הוא לא מתקרב אליו כמובן שיעצתי לו בהרבה מקרים לא להתייחס והוא למד להתעלם מאלימות מילולית וזה מאוד עובד

שלום דנה,
את העברת מצויין את המסר. עדיין אני חושבת שיכול להיות שסדר היום הזה לא תמיד מתאים להם. דרך אחת להתמודד היא להתחיל את ההתארגנות יותר מוקדם ואז יש זמן להתמרחות ולעיכובים. דרך נוספת היא לתת הרבה התראות שמתחילות כאמור הרבה יותר מוקדם- "עוד מעט מסיימים" עוד מעט ארוחת ערב וזה נותן להם זמן להיפרד ממה שעשו בלי שהם צריכים לסיים באותו רגע, זה נותן להם הכנה יותר ארוכה. דרך נוספת היא לשבת איתם, לחלוק איתם את הבעיה, ולשמוע מהם דרכים לפיתרון, או להסכים איתם על התחייבות בעניין. לפחות לגבי הילד בן ה-12, אפשר להעביר איו קצת אחריות. כשהם ירגישו שותפים לפיתרון הבעיה, אולי תהיה להם יותר מטיבציה לפתור אותה. נשמע לי מהתאור שלך שהם ילדים טובים סך הכל, אני מניחה שהם ירצו לעזור בהתמודדות אם זה יוצג להם בצורה עניינית ובוגרת שנותנת להם כבוד ואחריות.
תראי אם הבנתי נכון את ענייני האלימות, אז יש עדיין ילדים שכן מרביצים לו, שלא נרתעים ממנו ואחר כך ההורים שלהם טוענים שבנך הרביץ להם. זה טעון בדיקה בעיני. כי אם מדובר בילדים שמרביצים לו בלי סיבה, אז יש להם בעיית אלימות שלא קשורה אליו, שבודאי פוגעת בילדים אחרים ובית הספר מודע לה, ואז למה אתם צריכים להכנס לעניין ההוכחות בכלל, מדובר בילדים בעייתיים. אם אלה לא ילדים בעייתים והטענות מתמקדות במכות שהוא נותן ואין להם הסתבכויות עם ילדים אחרים, זה שוב מעלה סימני שאלה מדוע בנכם מעורב איתם במכות בכלל. איך זה קרה ולמה, והאם הדימוי שיש לכם לגבי הילד שלכם כילד שרק מחזיר עדיין רלוונטי. יכול להיות שהוא לא תמיד זה יוזם את המכות אך אולי הוא נכנס שם למריבות וויכוחים, ושווה לברר את העניין הזה קצת יותר לעומק.